הרב רפי פויירשטיין מרבני צוהר אומר כי החיבור של חללי צה"ל לחללי הטרור ביום זכרון אחד לחללי מערכות ישראל, מתבקש מאופיים של החיים בישראל. מדובר במדינה שבה כדי לחיות נלחמים על כל הליכה לחנות או נסיעה באוטובוס. למעשה חללי הטרור הם החיילים שנפלו על "משמרת החיים הטבעיים במדינת ישראל".
הרב פויירשטיין אומר לערוץ 7 כי זיכרון חללי צה"ל מביא כל אזרח בישראל להעלות לנגד עיניו את הקרוב אליו, כמי שנפל על ביצורה של הארץ. יום זה מאפשר מתן פנים ושם לזכרון, ובכך לקשר בין כל אזרח למשמעותו וערכו של היום. את ערכו של היום רואה הרב פויירשטיין מגולם בעצם שמו של היום "יום הזיכרון". עצם הגיית שמו מעלה בפני המאזין את הטקסים ואת התחושות שנצרבו בו בעבר. "זהו יום בו אנחנו נותנים ערך ומשמעות ומשקל עצום למסירות הנפש של אותם שהבטיחו לנו את הקיום הזה".
"המונח 'זיכרונות' הלקוח מיום הדין, יום ראש השנה, הוא מונח מאוד הולם. הקב"ה זוכר כל ברייה ופוקד כל אדם. המילה זיכרון מציינת קשר בין הקב"ה לאדם, לפרט. עצם הזיכרון הוא כבר מתן המשמעות שהרי גזירה על המת שישתכח מהלב. ההתעקשות על הזיכרון מוכיחה שהדבר חשוב לנו".
על השאלה האם יום הזכרון צריך לבטא ממד אישי משפחתי או את זה הציבורי, אומר הרב פויירשטיין כי לטעמו "אסור שהאידיאל ימחק את הממד הפרטי והאינדיבידואלי של האדם. יש משהו 'מלאכי' בהיצמדות לאידיאל ובהתעלמות מהכאב הפרטי של המשפחה ושל היחיד". לדבריו מתוך הכאב הפרטי יש להצמיח את הכאב הכללי לאומי. הדרישה שנשמעת מחוגים אידיאליסטיים לנתק את הכאב הפרטי מיום הזיכרון ולהתמקד בכאב הכללי, אינה טבעית והופכת את האבל לבלתי רלוונטי, תלוש, מנותק ולא אמיתי, הוא מדגיש.
החיבור בין חללי הטרור לחללי צה"ל, אומר הרב פויירשטיין, מתחייב מאופיים של החיים בישראל שבה כדי לחיות יש לנהל מאבק על כל הליכה לחנות או נסיעה באוטובוס. לדבריו יש לראות בחללי הטרור "חיילים שנפלו על משמרת החיים הטבעיים במדינת ישראל".
הרב פויירשטיין אומר לערוץ 7 כי זיכרון חללי צה"ל מביא כל אזרח בישראל להעלות לנגד עיניו את הקרוב אליו, כמי שנפל על ביצורה של הארץ. יום זה מאפשר מתן פנים ושם לזכרון, ובכך לקשר בין כל אזרח למשמעותו וערכו של היום. את ערכו של היום רואה הרב פויירשטיין מגולם בעצם שמו של היום "יום הזיכרון". עצם הגיית שמו מעלה בפני המאזין את הטקסים ואת התחושות שנצרבו בו בעבר. "זהו יום בו אנחנו נותנים ערך ומשמעות ומשקל עצום למסירות הנפש של אותם שהבטיחו לנו את הקיום הזה".
"המונח 'זיכרונות' הלקוח מיום הדין, יום ראש השנה, הוא מונח מאוד הולם. הקב"ה זוכר כל ברייה ופוקד כל אדם. המילה זיכרון מציינת קשר בין הקב"ה לאדם, לפרט. עצם הזיכרון הוא כבר מתן המשמעות שהרי גזירה על המת שישתכח מהלב. ההתעקשות על הזיכרון מוכיחה שהדבר חשוב לנו".
על השאלה האם יום הזכרון צריך לבטא ממד אישי משפחתי או את זה הציבורי, אומר הרב פויירשטיין כי לטעמו "אסור שהאידיאל ימחק את הממד הפרטי והאינדיבידואלי של האדם. יש משהו 'מלאכי' בהיצמדות לאידיאל ובהתעלמות מהכאב הפרטי של המשפחה ושל היחיד". לדבריו מתוך הכאב הפרטי יש להצמיח את הכאב הכללי לאומי. הדרישה שנשמעת מחוגים אידיאליסטיים לנתק את הכאב הפרטי מיום הזיכרון ולהתמקד בכאב הכללי, אינה טבעית והופכת את האבל לבלתי רלוונטי, תלוש, מנותק ולא אמיתי, הוא מדגיש.
החיבור בין חללי הטרור לחללי צה"ל, אומר הרב פויירשטיין, מתחייב מאופיים של החיים בישראל שבה כדי לחיות יש לנהל מאבק על כל הליכה לחנות או נסיעה באוטובוס. לדבריו יש לראות בחללי הטרור "חיילים שנפלו על משמרת החיים הטבעיים במדינת ישראל".