ההסטוריון הצבאי דר' אורי מילשטיין אומר בראיון לערוץ 7 כי החיזבאללה הוא למעשה ארגון גרילה ולא ארגון טרור כפי שהוא מכונה בטעות. ההבדל בין גרילה לטרור לדבריו הוא בצורת הלחימה. "גרילה זה צבא ללוחמה זעירה, שלוחם ביחידות קטנות ואילו טרור זו הפעלה של חומרי נפץ, על ידי פעילים יחידים, כולל מתאבדים. הפרטיזנים במלחמת העולם השניה היו יחדות גרילה".
לדבריו ארגוני טרור מנסים להקיז דם." ההערכה של אנשי הגרילה היא, שכשיקיזו הרבה דם, או שמי מקיזים את דמו יתמוטט, או שבעזרת כוחות נוספים שיבואו לסייע למקיז הדם, אפשר יהיה לנצח את מי שמקיזים את דמו. זאת לדברי מילשטיין היתה התפיסה של מאו טסה טונג במלחמתו וזו היתה התפיסה גם במלחמת ויאטנם נגד האמריקנים וגם במלחמה בעיראק".
מילשטיין מסביר כי התפיסה של חיזבאללה היא, שהם יקיזו את דמם של הישראלים הרגישים להקזת דם, בעוד שהם לעומת זאת, מוכנים להקריב את אנשיהם ובכך לא משלמים מחיר אלא להיפך. הם אומרים: "אנו מסוגלים להחזיק מעמד כשפוגעים בנו, הישראלים לא מסוגלים להחזיק מעמד ואם נמשיך עוד ועוד, זה יביא לביקורת וחוסר שביעות רצון בקרב הישראלים והם אלה שיבקשו להפסיק את המלחמה". הציבור האזרחי במדינות נהנתניות, עכשויסטיות שאין להם מטרה אלא הרווחה בחיים האישיים, אינו מוכן לסבול אבידות, מוסיף מילשטיין.
כעת לדבריו מתחילים להתגלות בישראל סימני בעיות ואחד מהם זה הויכוח על הפיצוי הכלכלי והעל הליקויים במערכת קבלת ההחלטות. "נתחיל מזה שהאליטות מתחילות להסתייג מהמלחמה".
מילשטיין מוסיף כי אחת הבעיות של המלחמה הנוכחית היא שהאסטרטגיה הבסיסית של בן גוריון ננטשה. שני העקרונות האסטרטגים שלו היו שאי אפשר לעשות מלחמה ארוכה ואי אפשר למשכן את המשק האזרחי לטובת המלחמה. "אנחנו חייבים לעשות מלחמת בזק ובמלחמה כזו נגן על האזרחים והם לא יתמוטטו", היתה התפיסה. היום הלכו לתפיסה של מלחמת התשה, אשר לדברי מילשטיין באופן כללי אין לנו במלחמה כזו סיכוי. במלחמת התשה העולם הערבי תמיד יהיה חזק מאיתנו ונהיה חייבים לנצח אותו במלחמת בזק.
"היום נטשו את העיקרון הזה של מלחמת בזק ועברו למצב שבו הציבור האזרחי חשוף לגמרי. "האזרחים הם המקריבים". מאז מלחמת ההתשה ההסטורית התפקוד הגרוע של צה"ל הביא לאבדות כבדות בקרב החיילים וזה הביא לביקורת גדולה מאד כלפי המערכת הפוליטית על סיפוח שטחים ועל הליכה לדרום לבנון. "יכול להיות שצדקו, אך החטא הקדמון של מדינת ישראל, של האינטלקטואלים ושל התקשורת, שהתעסקו בצד המוסרי של המלחמה בחיזבאללה ולא בצד הצבאי", אומר מילשטיין.
בתשובה לשאלת המראיין, יגאל שוק, לגבי התפקוד של אמ"ן בתקופה שלאחר היציאה מלבנון אומר מילשטיין כי אנחנו רימינו את עצמנו לגבי היציאה מלבנון בשנת 2000. "במקום להודות שלוחמי הגרילה הביסו אותנו, אנחנו אמרנו שאין טרוריסטים, אין כלום ואין טעם להתעסק איתם. וכך חזרנו לגבולות 48 תוך אמירה שאם הם יעזו להתעסק איתנו אז נפעיל את הצבא בלוחמה סדירה ונשמיד אותם". בשש השנים האלה צה"ל התכונן להלחם נגד אירגון טרור בלוחמה זעירה שאנשיו אינם לוחמים מקצועיים תוך מחשבה שהוא יחסל אותם, "רק צה"ל יגיע איתם במגע והם ינופנפו", אומר מילשטיין.
מילשטיין מוסיף כי היו הרבה אינפורמציות ואמ"ן הגיע להרבה מידע, אך הבעיה במודיעין זה לא להשיג מידע אלא להבין את המידע. "לנו היתה קונספציה שהחיזבאללה הוא ארגון טרור, ונערכנו להתעמת עם ארגון טרור" אומר מילשטיין. הוא מסביר כי התעקשו להתייחס אל חיזבאללה כאל אירגון טרור כדי להשפיל אותו בעיני הישראלים, כיון שאצ"ל ולח"י, שהיו אירגוני טרור נתפסו בציבור כאירגונים מושמצים ושנואים. "במקום להתעסק בעובדות שמדובר בארגון גרילה שגם עוסק בפעולות טרור, אך גם המוסד עושה פעולות טרור. טרור זו צורת לחימה ולא איזה דבר שלילי או חיובי", הוא מסכם.