חברת SBC, המוציאה לאור של הירחונים: "הורים וילדים", "להיות משפחה", "יומן הריון", "משפחה טובה" ועוד, הפרה חוזה העסקה של אישה לאחר שהודיעה על הריונה. זאת, בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, הקובע כי למעביד אסור להפלות בין עובדיו או בין דורשי עבודה, מחמת הריון.
האישה פנתה לקו הפתוח של שדולת הנשים וסיפרה כי ב 6.12.05 הודיע לה סמנכ"ל הפרוייקטים של חברת SBC טלפונית כי התקבלה לעבודה כמנהלת פרסום וכי תוכל להתחיל לעבוד בתוך מספר ימים. חוזה העבודה נשלח אליה בדואר האלקטרוני ותאריך תחילת העסקתה נקבע ל 11.12.05. למחרת, עם קבלת החוזה, הודיעה האישה על הריונה וציינה כי היא מתכוונת לבצע את הבדיקות הנדרשות מחוץ לשעות העבודה וכן כי היא "מתכוונת לתת מעצמה 200% על מנת להגיע לתוצאות הנדרשות". בתגובה, נענתה האישה כי המשרה כבר אוישה.
מנהלת המחלקה המשפטית בשדולת הנשים, עו"ד ציונה קניג-יאיר, מציינת בכתב התביעה כי האישה איבדה את עבודתה רק משום שהודיעה מרצונה הטוב על הריונה למרות שאין החוק מחייבה לעשות כן. "ביטול קבלתה לעבודה מהווה אפליה האסורה על פי חוק. בית המשפט העליון קבע כי השפלתה של אישה, ע"י אפלייתה לרעה מחמת עצם היותה אישה, פוגעת בכבודה ועל כן היא אסורה", טוענת עו"ד קניג-יאיר.
בכתב ההגנה שהגישה, טוענת חב' SBC כי האישה נהגה בחוסר תום לב כשלא הודיעה כבר בראיון העבודה הראשון על הריונה- טענה אבסורדית נוכח הפיטורים המיידיים שהגיעו בעקבות ההודעה על ההריון. יתרה מכך, התובעת, שהייתה באותה עת בראשית הריונה, לא מחויבת להודיע על כך, מאחר והחוק מחייב ידוע המעסיק רק מהחודש החמישי להריון.
התביעה שהגישה שדולת הנשים בשם האישה היא לפיצויים בגין אובדן הכנסה, עוגמת נפש, ואובדן הזדמנויות, בנוסף לפיצויים ללא הוכחת נזק הקבועים בחוק.
"אפליית נשים במקומות עבודה מחמת מינן, הורות והריון היא תופעה רווחת בחב' הישראלית", כותבת עו"ד קניג-יאיר, ומבקשת מבית המשפט למצות את הדין עם הנתבעים כדי להעביר מסר חינוכי והרתעתי לנתבעים בפרט ולמעסיקים במשק הישראלי בכלל. "חברת SBC מרוויחה כסף מהוצאה לאור של ירחונים המתיימרים ללוות משפחות, הורים ונשים הרות 'לאורך כל הדרך'. מין הראוי כי מנוייה ידעו מה פירושו של ליווי זה בפועל: אפליית נשים ופיטוריהן בגין הריונן".
האישה פנתה לקו הפתוח של שדולת הנשים וסיפרה כי ב 6.12.05 הודיע לה סמנכ"ל הפרוייקטים של חברת SBC טלפונית כי התקבלה לעבודה כמנהלת פרסום וכי תוכל להתחיל לעבוד בתוך מספר ימים. חוזה העבודה נשלח אליה בדואר האלקטרוני ותאריך תחילת העסקתה נקבע ל 11.12.05. למחרת, עם קבלת החוזה, הודיעה האישה על הריונה וציינה כי היא מתכוונת לבצע את הבדיקות הנדרשות מחוץ לשעות העבודה וכן כי היא "מתכוונת לתת מעצמה 200% על מנת להגיע לתוצאות הנדרשות". בתגובה, נענתה האישה כי המשרה כבר אוישה.
מנהלת המחלקה המשפטית בשדולת הנשים, עו"ד ציונה קניג-יאיר, מציינת בכתב התביעה כי האישה איבדה את עבודתה רק משום שהודיעה מרצונה הטוב על הריונה למרות שאין החוק מחייבה לעשות כן. "ביטול קבלתה לעבודה מהווה אפליה האסורה על פי חוק. בית המשפט העליון קבע כי השפלתה של אישה, ע"י אפלייתה לרעה מחמת עצם היותה אישה, פוגעת בכבודה ועל כן היא אסורה", טוענת עו"ד קניג-יאיר.
בכתב ההגנה שהגישה, טוענת חב' SBC כי האישה נהגה בחוסר תום לב כשלא הודיעה כבר בראיון העבודה הראשון על הריונה- טענה אבסורדית נוכח הפיטורים המיידיים שהגיעו בעקבות ההודעה על ההריון. יתרה מכך, התובעת, שהייתה באותה עת בראשית הריונה, לא מחויבת להודיע על כך, מאחר והחוק מחייב ידוע המעסיק רק מהחודש החמישי להריון.
התביעה שהגישה שדולת הנשים בשם האישה היא לפיצויים בגין אובדן הכנסה, עוגמת נפש, ואובדן הזדמנויות, בנוסף לפיצויים ללא הוכחת נזק הקבועים בחוק.
"אפליית נשים במקומות עבודה מחמת מינן, הורות והריון היא תופעה רווחת בחב' הישראלית", כותבת עו"ד קניג-יאיר, ומבקשת מבית המשפט למצות את הדין עם הנתבעים כדי להעביר מסר חינוכי והרתעתי לנתבעים בפרט ולמעסיקים במשק הישראלי בכלל. "חברת SBC מרוויחה כסף מהוצאה לאור של ירחונים המתיימרים ללוות משפחות, הורים ונשים הרות 'לאורך כל הדרך'. מין הראוי כי מנוייה ידעו מה פירושו של ליווי זה בפועל: אפליית נשים ופיטוריהן בגין הריונן".