תקציב המו"פ (מחקר ופיתוח) לשנת 2007 כפי שעולה מהצעת האוצר - סך של 1.28 מיליארד שקל, נותן מענה ל-50% בלבד מהצרכים האמיתיים של התעשייה. כך טוען שרגא ברוש, נשיא התאחדות התעשיינים.
לדבריו, תנאי יסודי לשלטון החוק הוא כיבוד הסכמים שהממשלה חתמה עליהם. לכן הוא תובע מהממשלה לכבד הסכם חתום ולהעמיד את תקציב המו"פ לשנת 2007 לפחות על 1.5 מיליארד שקל, כפי שהתחייב האוצר.
ברוש מגלה, כי כבר בשנת 2005, במסגרת ההסכם שנחתם בין לשכת המדען הראשי בתמ"ת לבין האוצר, התחייב האוצר להעלות את תקציב המו"פ, ב-600 מליון שקל על פני 3 שנים. כך שבשנת 2007 יעמוד על 1.5 מיליארד שקל.
"גורמים בכירים בממשל מנסים להמשיך ולהוריד את תקציב המו"פ בשנה הבאה, ל-1 מיליארד שקל, (במקום 1.28 מיליארד שקל כפי שמופיע בהצעת התקציב של האוצר לשנת 2007), זאת כדי לרצות את השותפים הקואליציוניים, יהיה זה חוסר אחריות לאומית אם הממשלה תתן יד לכוונה שכזו.", אמר.
ברוש טוען, כי היה מן הראוי להעלות את תקציב המו"פ בהדרגה ולהוסיף בשנת 2007 600 מליון שקל לתקציב זה ולהעמידו על 1.8 מיליארד שקל, כאשר בשנת 2008 יש להוסיף לו כ-700 מליון שקל, כך שיגיע ל-2.5 מיליארד שקל, בהתאם לצרכים האמיתיים.
הוא מציין, כי היתרון היחסי והיחיד שיש לישראל מול מדינות העולם הוא בתחום הטכנולוגי, הן במוצר והן בתהליך הייצור, הבא לידי ביטוי גם במגזר ההייטק וגם בתעשייה המסורתית, כאשר המו"פ הוא מכשיר לשמירה עליו ולקידומו. יצויין כי תקציב המו"פ צריך לשרת עתה מספר לקוחות רב יותר, עם החדרת המו"פ לתעשייה המסורתית, שהן בממשלה והן באקדמיה, לא חולקים על כך שהשקעה במו"פ בתעשייה זו היא תנאי הכרחי להישרדותה ולהתפתחותה.
ברוש מזהיר, כי אם הממשלה לא תתקצב את תקציב המו"פ כנדרש, צפוייה פגיעה אנושה ביצוא ובצמיחת המשק ולהצטרפותם של עשרות אלפי עובדים למעגל האבטלה.
לדבריו, תנאי יסודי לשלטון החוק הוא כיבוד הסכמים שהממשלה חתמה עליהם. לכן הוא תובע מהממשלה לכבד הסכם חתום ולהעמיד את תקציב המו"פ לשנת 2007 לפחות על 1.5 מיליארד שקל, כפי שהתחייב האוצר.
ברוש מגלה, כי כבר בשנת 2005, במסגרת ההסכם שנחתם בין לשכת המדען הראשי בתמ"ת לבין האוצר, התחייב האוצר להעלות את תקציב המו"פ, ב-600 מליון שקל על פני 3 שנים. כך שבשנת 2007 יעמוד על 1.5 מיליארד שקל.
"גורמים בכירים בממשל מנסים להמשיך ולהוריד את תקציב המו"פ בשנה הבאה, ל-1 מיליארד שקל, (במקום 1.28 מיליארד שקל כפי שמופיע בהצעת התקציב של האוצר לשנת 2007), זאת כדי לרצות את השותפים הקואליציוניים, יהיה זה חוסר אחריות לאומית אם הממשלה תתן יד לכוונה שכזו.", אמר.
ברוש טוען, כי היה מן הראוי להעלות את תקציב המו"פ בהדרגה ולהוסיף בשנת 2007 600 מליון שקל לתקציב זה ולהעמידו על 1.8 מיליארד שקל, כאשר בשנת 2008 יש להוסיף לו כ-700 מליון שקל, כך שיגיע ל-2.5 מיליארד שקל, בהתאם לצרכים האמיתיים.
הוא מציין, כי היתרון היחסי והיחיד שיש לישראל מול מדינות העולם הוא בתחום הטכנולוגי, הן במוצר והן בתהליך הייצור, הבא לידי ביטוי גם במגזר ההייטק וגם בתעשייה המסורתית, כאשר המו"פ הוא מכשיר לשמירה עליו ולקידומו. יצויין כי תקציב המו"פ צריך לשרת עתה מספר לקוחות רב יותר, עם החדרת המו"פ לתעשייה המסורתית, שהן בממשלה והן באקדמיה, לא חולקים על כך שהשקעה במו"פ בתעשייה זו היא תנאי הכרחי להישרדותה ולהתפתחותה.
ברוש מזהיר, כי אם הממשלה לא תתקצב את תקציב המו"פ כנדרש, צפוייה פגיעה אנושה ביצוא ובצמיחת המשק ולהצטרפותם של עשרות אלפי עובדים למעגל האבטלה.