במלאת ארבעים לשחרור ירושלים שוחח היום ההיסטוריון הצבאי אריה יצחקי ביומן הצהריים של ערוץ 7 על ימי התהילה וההתרגשות של כיבוש ירושלים, המתלה ושכם.
"מבחינה צבאית כיבוש ירושלים היה קרב זניח וקטן. אבל מהבחינה ההיסטורית אין ספק שמדובר באירוע שהוא פסגת השאיפות של מלחמת ששת הימים. הוגשמה כמיהת הדורות. שאפנו לשחרר את הר הבית .שמענו את הבשורה 'הר הבית בידנו' שריגשה כל לב. אני הייתי באותו יום עם היחידה שלי בעמק דותן וכשהגיעה ההכרזה הזו לא הייתה עין אחת יבשה".
"האירוע הצבאי המשמעותי ביותר של אותו יום היה דווקא בדרום, שם כוחות פיקוד הדרום חסמו את מעבר המתלה ואת מעבר הג'ידי, ובכך כיתרו את הצבא המצרי והביאו לסופו. אבל כמה שעות קודם לכן, בשעות הבוקר שחרר צה"ל את בירת השומרון, את שכם", מספר יצחקי הרואה דווקא בקרב זה על שכם אירוע דרמטי ומדהים במיוחד.
"הסתבר שבאזור שכם נשארו כוחות שריון ירדניים בציר שעולה מסבסטיה לשכם, במקום שלימים מוקמה בו חומש, ובנוסף נשארו בשכם חמושים רבים. חטיבה 37, בפיקודו של אורי רום, קיבלה פקודה להיכנס לשכם ממזרח וב-9:30 אורי וחבורת הפיקוד עם צוות סיור ופלוגת טנקים נכנסו לעיר ולא ציפו למה שהמתין להם שם. לעיניהם נגלה מחזה מדהים - אלפי ערבים חמושים עומדים ברחוב הראשי ויורים יריות שמחה, זורקים עליהם אורז וצועקים בערבית 'יחי הצבא העיראקי'. הם היו בטוחים, בעקבות המידע שהגיע אליהם, שדיוויזיה עיראקית תגיע מגשר דני להציל את שכם והיו משוכנעים שהחיילים הללו, הלבושים במדים אחרים מהצבא הירדני, הם הם חיילי הצבא העיראקי.
אחד החיילים שדיבר ערבית קרא להם בערבית: 'אנחנו לא הצבא העיראקי, אנחנו ממרוקו', כי הוא היה ממרוקו. אז הם התחילו לצעוק 'יחי מרוקו'. המח"ט הורה לפרוק אותם מנשקם. הם לא הסכימו. באותה שעה הם הבינו שמדובר בצבא הישראלי וההמון נפוץ לכל עבר והחל קרב.
המח"ט שלח את פלוגת הטנקים מערבה. הפלוגה דהרה לאזור ואדי תופאח. שם היא נתקלה בטור שריון ירדני שנמלט לכיוון מערב. זו הייתה היתקלות מטווח אפס כשהטנקים שלנו היו טנקים קלים מול הכבדים, הפטונים, שלהם. הבחור הראשון שנתקל בהם היה מט"ק בשם גיורא וייס שירה בטנק הראשון. הפגז לא חדר את השריון אבל הירדנים יצאו מהטנק. הוא ירה בהם במקלע שלו וחיסל אותם. בתוך קרב קצר של כמה דקות הוא השמיד שבעה טנקים, פשוט הדליק אותם וחסם את המעבר בהישג בלתי רגיל. הפגז חדר את השריון בגלל אותו מרחק קצר מהטנקים. זה היה נס של ממש".
"בלחימה של כמה שעות נוספות טוהרה העיר עד שעת ערב, ואז ראש העיר חתם על הסכם כניעה ובג'יפ צה"לי הוא נסע ברחובות שכם והודיע ברמקול לתושבים שהעיר נכנעת לצבא הישראלי. באותם רגעים 'גויירה' העיר שכם", מספר יצחקי.
יצחקי מספר עוד כיצד לאחר הקרבות יצרו הלוחמים קשר עם הקהילה השומרונית שעל הר גריזים. "היה חשוב מאוד לפגוש את שרידי ממלכת ישראל שבמקום, קבר יוסף, תל שכם ועוד. חשוב לזכור ששכם הייתה עיר ישראלית ואבות אבותינו גרו בה".