בתגובה למכתבם של סופרים ואנשי רוח מחוגי השמאל הקוראים לראש הממשלה לפתוח במו"מ ישיר עם אנשי החמאס, פנו אליהם הורים שכולים בדרישה להציג עמדה מפוכחת מול המציאות, ולבטל את דרישתם לקשר עם הנהגת החמאס.
ההורים השכולים שייכים לארגון 'שלושה אבות', הורים שאיבדו את בניהם בפיגוע בחיפה בשנת 03', פיגוע בו נהרגו 13 אזרחים, 9 מהם ילדים שהיו בדרכם לבית הספר.
ביומן ערוץ 7 שוחח רון קרמן, אב שכול, על המכתב, ואמר כי הדרישה היא להישיר מבט למציאות כמו שהיא ללא ניסיון סרק לייפות אותה.
"גם אנחנו רוצים שילדינו יחיו כאן בשלום. אנחנו לא שוחרי מלחמה", מבהיר קרמן המגדיר את נטייתם הפוליטית של חותמי המכתב ככזו שאינה שייכת לשמאל הקיצוני או מנגד לימין הקיצוני. "הקריאה שלנו אינה פוליטית. אנחנו צריכים לקרוא את המציאות כמות שהיא".
קרמן מזכיר שראשי החמאס מבהירים שעל פי דתם אין מקום למו"מ על ארץ ישראל, ועל כן כל הדרישות לשוחח עמם עקרות ונטולות תכלית. גם את המפגש המתוכנן בוושינגטון בעוד כחודש וחצי לא מבין קרמן. לטעמו מדובר בלא יותר מאשר "טחינת מים", כהגדרתו.
"הם לא רוצים אותנו פה ולא יעזור כמה שנרצה בכך", אומר קרמן.
להלן נוסחו המלא של מכתבם לסופרים:
למען הגילוי הנאות, איננו מחסידי החמאס, איננו גם אדישים אליו. החמאס רצח את ילדינו בחמישי למרץ 2003. מחמוד קוואסמה מחברון עלה לאוטובוס 37 בחיפה ורצח שבעה עשר גברים נשים וילדים, בעיקר ילדים. תשעה מבין השבעה עשר היו תלמידי בית ספר בני פחות משמונה עשרה שנים, ילדים בדרכם הביתה מבית הספר. מחמוד קוואסמה היה קצה שרשרת הרוע של התארגנות חמאס מחברון שמקצת חבריה נהרג ואחרים יושבים בכלא הישראלי. על אלה בכלא כתב השופט הצבאי "לאור דברי הבלע של הנאשמים כנגד המדינה אני מצר שרק מפאת מגבלות חוקיות לא ניתן להעבירם מהעולם"
החמאס הוא ארגון של רוצחים אשר נושאים על דגלם את השמדת המדינה, על מה בדיוק מתכוונים הסופרים המלומדים לשאת ולתת? על דרך הרצח של ילדינו ועל הצורה בה תושמד המדינה?
לגבי החמאס כולנו מטרות, הזקנים כי היו פעם חיילים, הנשים כי הן מולידות ילדים שיהיו חיילים, ותינוקות כי הם יגדלו להיות חיילים. החמאס הוא אותו ארגון שמחזיק למעלה משנה בגלעד שליט ולא מוכן לתת סימן חיים או לאפשר ביקור של נציגים כגון הצלב האדום, החמאס הוא אותו ארגון שזורק אנשים מקומה שבע עשרה אל מותם. החמאס הוא אותו ארגון שביום כיפור ניסה ליצר פיגוע גדול בתל אביב.
למשא ומתן נכנסים כדי ליצר תוצאה, נמאס לנו מפגישות "שחשיבותן בעצם קיומם" נמאס לנו מאשליות שאין להן כל שחר וסיכוי. מדינת ישראל היא אלופת העולם בניסויים על בני אדם, באחד מניסויים אלו איבדנו את ילדינו.
למדינת ישראל אסור לנהל משא ומתן עם החמאס, מדינת ישראל חייבת ללחום בארגון החמאס מלחמת חורמה עד להעלמותו או שינוי רדיקלי של עמדותיו מהקצה אל הקצה. משא ומתן רק משהה את העימות ולא מונע אותו. אסור לשאת ולתת עם החמאס כי ילדינו משלמים את מחיר הזמן העובר. למרות השתלטותו האלימה על עזה, בל נשכח כי החמאס לא עלה לשלטון בכוח הזרוע, העם הפלשתיני אמר את דברו הדמוקרטי ובחר בארגון שאלו דעותיו. כסופרים בטוחני שחשוב לכם שהקורא ירד לסוף דעתכם - האם לדעתכם אנו מדברים באותה שפה כמו הפלשתינים, האם יש מקום למשא ומתן כאשר הרחוב הפלשתיני נשטף מידי יום בסיסמאות להשבת אדמת הקודש וחיסול היהודים. אין הם רוצים בנו כשכנים זאת למדנו על בשרנו מיום הקמת המדינה ועד הקסאמים הניתכים על ערי וישובי הדרום. תקווה היא דבר חשוב אך אשליה היא דבר אובדני.
לבטח כסופרים מלומדים מכירים אתם את הסיפור על העקרב שביקש מהצפרדע להעבירו את הנהר. אנא הסבירו לי על מה בדיוק אתם רוצים לשאת ולתת עם העקרב?
)יומן ערוץ 7, 'לפי שעה', משודר מדי יום בין השעה