המעבדה מנסה לנתח את היתושים הגורמים למחלה ולהוציא מתוכם את החלבון המיוחד שממנו ניתן יהיה להפיק חומר שירכיב את החיסון.
חברת סנריה בע"מ (שפירושם: אוויר נקי) מייצרת את החיסון "בדרך הישנה". החברה נמנעת מלהשתמש בטכנולוגיה החדשה המערבת טכנולוגיית DNA. החברה משתמשת בכל הטפיל ולא רק בהזרקת חלקיקים ממנו כפי שמקובל היום. הטפיל מוצא באופן ידני מן היתוש עצמו (מהחלבון) ומועבר בצורה מוחלשת על מנת שיוכל להתרבות.
לואי פסטר נהג להחליש את החיידקים על ידי ייבושם באוויר. חברת סנריה משתמש בקרני גמא על מנת ליצור את אותו האפקט.
מכיוון שהעולם נלחם כעת במלריה על ידי רשתות, תרופות ותרחיפים למריחה, החיסון הוא כל כך חיוני.
יותר מ-70 תוכניות ניסיוניות קיימות מסביב לעולם. שמונה פרויקטים יריבים ממומנים על ידי "יוזמת החיסון למלריה", שנוסד ב-1999 מכספי מוסדות גייטס.
סנריה נמצאת בודדת עם הרעיון של שימוש בכל הטפיל בייצור החיסון. כאשר הטפיל מוזרק לזרם הדם, הוא רוכב על זרם הדם לכיוון הכבד ומתחיל לייצר חלבונים. אבל, לאחר בערך שלושה ימים, הוא מפסיק ואינו ממשיך לזרום בדם עם עותקים שלו עצמו.
טפילים המוחלשים בצורה רדיו-אקטיבית הגנו על הרבה עכברי מכבדה וכן על בני אדם, אבל להפוך את ההצלחה לחיסון שיוכל להיות משווק בצורה המונית- זהו האתגר המשמעותי.
השוק העיקרי אליו התרופות מיועדות מורכב מתיירים וכן מכוחות צבאיים. המטרה העיקרית של הפרויקט היא להגן על 3,000 הילדים המתים בכל יום ממלריה בעולם כולו. "יש לנו הרבה עבודה לעשות, ואנחנו מודעים לעובדה שהדרך להצלחה רצופה מהמורות", אמר מייסד סנריה, ד"ר סטפן הופמן, לשעבר מנהל המחקר למלריה בחיל הים של ארצות הברית.
לפני כשנתיים, לפני שהוא מת, קרא ד"ר מאוריס הילמן שפיתח ארבעים חיסונים לחיות ובני אדם, לפיתוח של סנריה "המופע הטוב ביותר בעיר".
ד"ר אנתוני פאוסי, מנהל המכון הארצי לאלרגיות ומחלות זיהומיות, שמימן את תחילת המחקר של סנריה, אמר שהוא נלהב. "יש לי הרבה ביטחון במחקר הזה", הוא אמר והוסיף כי כמו בכל מחקר אחר יש עדיין שאלות ובעיות רבות שיצוצו בדרך.
כאשר מביטים דרך מיקרוסקופ, ואוחזים בפינצטה, ויד מנתח בוטחת אוחזת במחט, שישה אנשים רוכנים מעל יתוש אנופלס אחד. לאחר שהם מצליחים לחלץ את הטפיל והחלבון הנכון הם יקפיאו אות בטמפרטורה מאוד נמוכה. כאשר הם יאספו מספיק חומר- הכול יועבר לטיפול קליני על ידי חיל הים.
בחדר ליד המעבדה, תחת משמר בד של 5 דלתות, ניתן למצוא חוות גידול של היתושים המסוכנים. הם גדלים החל משלב הביצים, ומואכלים בדם נגוע. בצידניות פיקניק אדומות הם מועברים לאחר מכן לחדר שבו הם מוקרנים על ידי קרני גמא. ממש לפני הניתוח הם מוכנים לכמה דקות למקפיא על מנת להפסיק את תנועת הכנפיים שלהם. כעת ערימת היתושים המוקפאים מנוערים לתוך כלי עם אתנול (שהורג אותם אבל לא את הטפיל), ומחולקים לשש ערימות.
המנתחים עובדים בצורה זריזה ובלי דיבורים מיותרים- 80 נקבות יתוש בכל שעה. את הזכרים לא מנתחים מכיוון שהם אינם שותים דם, והם נזרקים ישירות לתוך פח לחומרים מסוכנים.
הרעיון שפרזיטים המוחלשים על ידי קרינה יכולים להפוך לחיסון היה בסביבה כבר משנת 1967, כאשר ד"ר רות ניוזנסוויק הראתה שזה עובד על עכברים. בשנות ה-70' היא ועמיתיה הראו שזה יכול לעבוד גם על בני אדם.
14 מתנדבים קיבלו את החיסון נגד המלריה (עם הפרזיטים המוחלשים), ולאחר מכן נחשפו ליתושי מלריה. 13 מתוכם היו מוגנים, אחד היה מוגן כל כך טוב שלאחר מכן הוא נסע לעבוד למשך שלוש שנים בגאנה בלי לקחת שום תרופה נוספת נגד מלריה.
אבל מכיוון שהחיסון לא היה פרקטי, לא המשיכו לנסות אותו על בני אדם נוספים, וכן לא המשיכו במחקר.
הפרזיטים לא יכלו לשרוד מחוץ ליתושים, ולכן החיסון היה חייב להינתן על ידי עקיצת יתוש, ולא מחט. וכל חיסון נשא בתוכו רק מספר מועט של פרזיטים. המתנדבים נאלצו לספוג כ-1000 עקיצות של היתושי מלריה בשביל להוכיח שיש כמות מספקת של פרזיטים, והדבר ארך מספר חודשים.
ניסיונות ראשוניים לא הצליחו. ורופאים עדיין מביעים חששות מכיוון שמדובר ביתושים שניזונים מדם אנושי, שלא ניתן להפוך אותו לסטרילי. כמו כן, למרות שיתושים אינם מעבירים דם של אחד לאחר, עדיין ישנו החשש שהיתושים יעבירו מחלות ווירוסים.
ד"ר פייר דרוהילה, מומחה למלריה ממכון פסטר שבצרפת, אמר כי "אפילו לקרוא לזה חיסון- זו מחמאה. אין לזה שום צ'אנס להציע הגנה". מלבד בעייתה הסטריליזציה, הוא אומר שישנו סיכון שתחת הקרינה הפרזיטים המוחלשים לא יגיעו עד כבד. לעולם לא יהיה ניתן להשתמש בהם במקומות ללא קירור. המגנים של סנריה אמרו שאילו הן שאלות מאוד לגיטימיות שיש עליהן תשובות. הוא מסר כי הם כבר דיברו עם ה-FDA בקשר לבעיית הסטריליות והגיעו לסיכומים. כמו כן הם מוסיפים שאם החיסון יהיה אכן טוב, בוודאי שישתמשו בו בכל מקום בו הוא יכול להציל חיי ילדים".
ד"ר לווין אמר כי את בעיית הקירור ניתן לפתור על ידי הזרמת כספים לטובת העניין, אך "בעיות שקשורות לכסף, הן הבעיות הקטנות ביותר".