במכתב ששיגרו לראש יחידת תביעות של מחוז ש"י, רפ"ק ערן אורי, קובעים ראשי האגודה לזכויות האזרח בישראל כי מעצר הקטינות המסרבות להזדהות הוא פגיעה בעקרון המידתיות ומפר את אמנת זכויות הילד.
"אין ספק", כותבת עורכת הדין לילה מרגלית, נציגת האגודה, "כי סירובו של חשוד או נאשם להזדהות יכול, בנסיבות מסוימות, להקים עילת מעצר נגדו. אולם, על המעצר לעמוד גם בעקרון המידתיות. כמובהר בסעיף 37 לאמנה בדבר זכויות הילד, שאושררה על ידי מדינת ישראל בשנת 1991, מעצר קטין אמור להיות תמיד בבחינת מוצא אחרון, ולפרק הזמן המתאים הקצר ביותר. החזקת קטינות בנות 15 בכלא למשך שלושה שבועות, בגין עבירות של השגת גבול ואי מסירת פרטים, שנעברו במסגרת מחאה פוליטית, היא הפרה קשה של עקרונות אלו. גם אם הנערות סירבו לשתף פעולה עם הליכי השחרור, מתוך סוג של "מרי אזרחי", אין בכך כדי להצדיק מעצר כה ארוך".
אנשי האגודה גם אינם מקבלים את טענת המשטרה ולפיה המעצר אינו מהלך קטנוני אלא זה הנגרם מקושי אמיתי לזהות את הבנות. כזכור, צוטט קצין משטרה בתקשורת כאומר ש"ניסינו להגיע לזהות שלהן בכל מיני דרכים. לצערי, גם ההורים שלהן לא משתפים איתנו פעולה". עורכת הדין מרגלית קובעת כי מדובר ב"טענה מקוממת ומדאיגה" שיש לדחותה מכל וכל. "הייתכן, כי אין בידי משטרת ישראל דרכים אחרות לבירור זהותן של כמה קטינות צעירות, חוץ מלהחזיק אותן במעצר עד שיסכימו לשתף פעולה?".
מרגלית מוכיחה משחרורן המאוחר של חלק מהבנות בעקבות זיהוי עקיף שבוצע לאחר שנמצאו תעודות ותמונות שאפשרו את זיהוין, כי ניתן היה למצוא דרכים חלופיות כדי להביא לשחרורן. "לאור כל האמור לעיל, אנו פונים אליך בבקשה דחופה להביא לשחרורן בהקדם של הנערות הנוספות, אשר נותרו עדיין במעצר, וכן בבקשה לבחון מחדש את המדיניות, אשר הביאה לכליאתן הממושכת של הקטינות".
"אין ספק", כותבת עורכת הדין לילה מרגלית, נציגת האגודה, "כי סירובו של חשוד או נאשם להזדהות יכול, בנסיבות מסוימות, להקים עילת מעצר נגדו. אולם, על המעצר לעמוד גם בעקרון המידתיות. כמובהר בסעיף 37 לאמנה בדבר זכויות הילד, שאושררה על ידי מדינת ישראל בשנת 1991, מעצר קטין אמור להיות תמיד בבחינת מוצא אחרון, ולפרק הזמן המתאים הקצר ביותר. החזקת קטינות בנות 15 בכלא למשך שלושה שבועות, בגין עבירות של השגת גבול ואי מסירת פרטים, שנעברו במסגרת מחאה פוליטית, היא הפרה קשה של עקרונות אלו. גם אם הנערות סירבו לשתף פעולה עם הליכי השחרור, מתוך סוג של "מרי אזרחי", אין בכך כדי להצדיק מעצר כה ארוך".
אנשי האגודה גם אינם מקבלים את טענת המשטרה ולפיה המעצר אינו מהלך קטנוני אלא זה הנגרם מקושי אמיתי לזהות את הבנות. כזכור, צוטט קצין משטרה בתקשורת כאומר ש"ניסינו להגיע לזהות שלהן בכל מיני דרכים. לצערי, גם ההורים שלהן לא משתפים איתנו פעולה". עורכת הדין מרגלית קובעת כי מדובר ב"טענה מקוממת ומדאיגה" שיש לדחותה מכל וכל. "הייתכן, כי אין בידי משטרת ישראל דרכים אחרות לבירור זהותן של כמה קטינות צעירות, חוץ מלהחזיק אותן במעצר עד שיסכימו לשתף פעולה?".
מרגלית מוכיחה משחרורן המאוחר של חלק מהבנות בעקבות זיהוי עקיף שבוצע לאחר שנמצאו תעודות ותמונות שאפשרו את זיהוין, כי ניתן היה למצוא דרכים חלופיות כדי להביא לשחרורן. "לאור כל האמור לעיל, אנו פונים אליך בבקשה דחופה להביא לשחרורן בהקדם של הנערות הנוספות, אשר נותרו עדיין במעצר, וכן בבקשה לבחון מחדש את המדיניות, אשר הביאה לכליאתן הממושכת של הקטינות".