בית המשפט המחוזי בירושלים מטיל היום עונשי מאסר חמורים על שני מתווכי נדל"ן שהונו את הקרן הקיימת לישראל והציגו עצמם כאילו כוחם להביא להפשרת קרקעות השייכים לכנסייה היוונית אורתודוקסית, אבך בפועל שלשלו לכיסם סכום של עשרים מיליון דולר שהוקצו להפשרת הקרקעות.
הנאשמים הם יעקב רבינוביץ' ודוד מורגנשטרן. רבינוביץ' הוא האשם העיקרי ואילו מורגנשטרן מואשם בסיוע לעברות. על פי כתב גזר הדין הורשע רבינוביץ' בזיוף בכוונה לקבל דבר בנסיבות מחמירות, שימוש במסמכים מזויפים, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות וניסיון לקבל דבר במרמה. השניים הורשעו גם בעבירה של שיבוש מהלכי משפט ובמקביל זוכו מעבירה של הדחה בחקירה.
על השניים הוטלו עונשי מאסר בגובה של 7 שנות מאסר מהם 4,5 בפועל על רבינוביץ' ושנתיים מתוכם שנה וחצי בפועל על מורגנשטרן. כמו כן נקנסו השניים במיליוני שקלים ופיצוי לקרן הקיימת בסך מאות אלפי שקלים.
השופט משה גל קובע בהכרעת דינו כי "מדובר באחת מפרשיות ההונאה הגדולות והמתוחכמות ביותר שהתרחשו אי פעם בתחום עסקאות המקרקעין במדינת ישראל".
"הנאשם מס' 1 (רבינוביץ') בסיוע הנאשם מס' 2 (מורגנשטרן), שכנע את רשויות המדינה בקיומה של אפשרות לחכור לתקופה נוספת מהפטריארכיה היוונית-אורתודוכסית מקרקעין המצויים בטבורה של העיר ירושלים ואשר החכירה המקורית לגביהן אמורה להסתיים באמצע מאה זו. לשם כך הקצתה המדינה, באמצעות קק"ל וחברת הימנותא, סכום של 20 מליון דולר שהועבר כביכול לידי הפטריארך (דיאודורוס, הפטריארך בשנת 2000. ש.כ.), אולם למעשה הגיע לידי הנאשם מס' 1 ואדם נוסף בשם בנו זיסמן, שהיה מעורה בעניינים פנימיים של הפטריארכיה. מטרת הנאשמים בביצוע העבירות הייתה ליהנות מפירותיהן של שלוש עסקאות למראית עין, שאותן יזם הנאשם מס' 1 ואשר במסגרתן החכירה כביכול הפטריארכיה קרקעות שונות שבבעלותה לתאגיד בשליטת קק"ל. כתוצאה מכך הם הצליחו כאמור להניח את ידיהם שלא כדין על כספי ציבור, אשר הוקצו במיוחד לשם הארכת זכויות חכירה בקרקעות בעלות חשיבות אסטרטגית, בשטח של כ-520 דונם, המצויים באזור שכונות רחביה וטלביה ורשומות בבעלות על שם הפטריארכיה".
עוד נכתב בהכרעת הדין כי "אגב זאת פעלו הנאשמים לביצוע מדומה של שתי עסקאות אישיות נוספות עם הפטריארכיה: האחת, לשינוי תנאי התקשרות בנוגע לקרקעות שליד העיר בית שמש, שלנאשם מס' 1 הוקנו בהן זכויות כבר קודם לכן; השנייה, ייפוי כוח שהקנה לתאגיד הקשור לנאשם מס' 1 זכויות במקרקעין בשטח של חמישה דונמים, במתחם שליד תחנת הרכבת הישנה בירושלים. בהכרעת הדין נקבע כי הנאשם מס' 1 בסיועו של הנאשם מס' 2 ובשיתוף פעולה עם מר זיסמן, שנמלט לחו"ל, יצרו מצג כאילו הפטריארכיה מעוניינת לבצע את העסקאות וכי יש להם קשרים מספיקים להוציא אפשרות זו מן הכוח אל הפועל. זיסמן היה מקורב אל הפטריארכיה, שעמה כבר בעבר ביצעו הנאשמים עסקאות מקרקעין. בנסיבות אלו השקיעה קק"ל סך של 20 מיליון דולר, אשר אמור היה להשתלם לפטריארך עבור הזכויות בקרקעות טלביה ורחביה".
ממשיך השופט ומגולל את פרטי ההונאה: "ביום 14.4.00, יום ו' אחר הצהרים, התקיים כביכול מעמד החתימה על העסקאות. נאשם מס' 1 ניהל את כל התהליך והיה המוציא והמביא באותו אירוע. בסופו של דבר התברר, על פי ממצאי מז"פ, כי חתימות כתב היד וחלק מהחותמות של הפטריארכיה הן מעשי זיוף ופברוק. חתימות ראשי התיבות בכתב יד אינן של הפטריארך, למרות שהן גם לא של הנאשמים, והחותמות על התוספת לעסקת בית שמש הן מעשה של הרכבה צילומית (פוטומונטאז'). מצבור של ראיות נסיבתיות הוביל למסקנה כי הנאשם מס' 1 היה בין אלה שביצעו את העבירות, בסיועו של הנאשם מס' 2".
באשר להטעיית בית המשפט אודות אותנטיות חתימתו שח הפטריארך כותב השופט גל: "נאשם מס' 1 תאר בחקירה במשטרה גירסה בדויה כאילו הפטריארך חתם על המסמכים בפניו, בפני הנוטריון (עו"ד פרי) והרופא שהוזמן לבדוק את כשירות הפטריארך לחתום. לבסוף הודו כולם כי הם לא נכחו במעמד חתימה כלשהו בקשר לעסקאות הנטענות, ובכלל".
השופט ממשיך ומגולל את מסכת הזיופים שבה הונו השניים את המדינה, את בית המשפט ואת הקרן הקיימת תוך שהם מסתירים מידע גם מעורך הדין יעקב וינרוט שייצג אותם במגעי החתימה על העסקה המפוברקת. כמו כן מתואר בהכרעת הדין כיצד נבחרו תאריכים בלתי מתקבלים על הדת לחתימה על מסמכים, זאת כאשר הפטריארך היה תשוש מטיפולי דיאליזה מחד ומאידך היה זה יום שישי בו הייתה לכאורה עילה לסיים את טקס החתימה במהירות וללא בדיקה מתחייבת של הנתונים.
"הנאשם מס' 1 ידע כי הנוטריון לא אימת את החתימות של הפטריארך. אף-על-פי-כן יצר מצג מטעה שלפיו החתימות ואימותן בוצעו כראוי. הודאה מצדו כי למעשה לא אלה היו פני הדברים נשמעה לראשונה רק במסכת פרשת ההגנה. בחקירתו במשטרה הוא לא הסתפק בכזב - שלפיו חתימות הפטריארך בוצעו כביכול בפני הנוטריון - אלא הוסיף נופך פוזיטיבי של עובדות בדויות לתיאור מהלך חתימת הפטריארך, תוך תיאום גרסאות מוקדם עם עו"ד פרי ושיבוש מהלכי חקירה".
בתום מסכת ההאשמות ובחינת צדדים להקל על המורשעים בשל מצבם האישי ומה שהוגדר עינוי הדין שנמשך מאז ביצוע העברה החליט השופט גל להטיל על רבינוביץ' עונש מאסר של 7 שנים, מתוכם 4.5 שנים (54 חודש) לריצוי בפועל, ושנתיים וחצי לריצוי על תנאי. כמו-כן מוטל עליו קנס בסך של 20 מיליון ש"ח או 3 שנות מאסר תמורתו. בנוסף יהיה עליו לפצות גם את קק"ל בסך של 800 אלף ש"ח.
על מורגנשטרן הוטל עונש מאסר של שנתיים, מתוכם שנה וחצי (18 חודש) לריצוי בפועל והיתרה על תנאי כמו-כן הוטל עליו קנס בסך של 2 מיליון ש"ח או שנת מאסר תמורתו. עליו יהיה גם לפצות גם את קק"ל בסך של 300 אלף ש"ח.
הנאשמים הם יעקב רבינוביץ' ודוד מורגנשטרן. רבינוביץ' הוא האשם העיקרי ואילו מורגנשטרן מואשם בסיוע לעברות. על פי כתב גזר הדין הורשע רבינוביץ' בזיוף בכוונה לקבל דבר בנסיבות מחמירות, שימוש במסמכים מזויפים, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות וניסיון לקבל דבר במרמה. השניים הורשעו גם בעבירה של שיבוש מהלכי משפט ובמקביל זוכו מעבירה של הדחה בחקירה.
על השניים הוטלו עונשי מאסר בגובה של 7 שנות מאסר מהם 4,5 בפועל על רבינוביץ' ושנתיים מתוכם שנה וחצי בפועל על מורגנשטרן. כמו כן נקנסו השניים במיליוני שקלים ופיצוי לקרן הקיימת בסך מאות אלפי שקלים.
השופט משה גל קובע בהכרעת דינו כי "מדובר באחת מפרשיות ההונאה הגדולות והמתוחכמות ביותר שהתרחשו אי פעם בתחום עסקאות המקרקעין במדינת ישראל".
"הנאשם מס' 1 (רבינוביץ') בסיוע הנאשם מס' 2 (מורגנשטרן), שכנע את רשויות המדינה בקיומה של אפשרות לחכור לתקופה נוספת מהפטריארכיה היוונית-אורתודוכסית מקרקעין המצויים בטבורה של העיר ירושלים ואשר החכירה המקורית לגביהן אמורה להסתיים באמצע מאה זו. לשם כך הקצתה המדינה, באמצעות קק"ל וחברת הימנותא, סכום של 20 מליון דולר שהועבר כביכול לידי הפטריארך (דיאודורוס, הפטריארך בשנת 2000. ש.כ.), אולם למעשה הגיע לידי הנאשם מס' 1 ואדם נוסף בשם בנו זיסמן, שהיה מעורה בעניינים פנימיים של הפטריארכיה. מטרת הנאשמים בביצוע העבירות הייתה ליהנות מפירותיהן של שלוש עסקאות למראית עין, שאותן יזם הנאשם מס' 1 ואשר במסגרתן החכירה כביכול הפטריארכיה קרקעות שונות שבבעלותה לתאגיד בשליטת קק"ל. כתוצאה מכך הם הצליחו כאמור להניח את ידיהם שלא כדין על כספי ציבור, אשר הוקצו במיוחד לשם הארכת זכויות חכירה בקרקעות בעלות חשיבות אסטרטגית, בשטח של כ-520 דונם, המצויים באזור שכונות רחביה וטלביה ורשומות בבעלות על שם הפטריארכיה".
עוד נכתב בהכרעת הדין כי "אגב זאת פעלו הנאשמים לביצוע מדומה של שתי עסקאות אישיות נוספות עם הפטריארכיה: האחת, לשינוי תנאי התקשרות בנוגע לקרקעות שליד העיר בית שמש, שלנאשם מס' 1 הוקנו בהן זכויות כבר קודם לכן; השנייה, ייפוי כוח שהקנה לתאגיד הקשור לנאשם מס' 1 זכויות במקרקעין בשטח של חמישה דונמים, במתחם שליד תחנת הרכבת הישנה בירושלים. בהכרעת הדין נקבע כי הנאשם מס' 1 בסיועו של הנאשם מס' 2 ובשיתוף פעולה עם מר זיסמן, שנמלט לחו"ל, יצרו מצג כאילו הפטריארכיה מעוניינת לבצע את העסקאות וכי יש להם קשרים מספיקים להוציא אפשרות זו מן הכוח אל הפועל. זיסמן היה מקורב אל הפטריארכיה, שעמה כבר בעבר ביצעו הנאשמים עסקאות מקרקעין. בנסיבות אלו השקיעה קק"ל סך של 20 מיליון דולר, אשר אמור היה להשתלם לפטריארך עבור הזכויות בקרקעות טלביה ורחביה".
ממשיך השופט ומגולל את פרטי ההונאה: "ביום 14.4.00, יום ו' אחר הצהרים, התקיים כביכול מעמד החתימה על העסקאות. נאשם מס' 1 ניהל את כל התהליך והיה המוציא והמביא באותו אירוע. בסופו של דבר התברר, על פי ממצאי מז"פ, כי חתימות כתב היד וחלק מהחותמות של הפטריארכיה הן מעשי זיוף ופברוק. חתימות ראשי התיבות בכתב יד אינן של הפטריארך, למרות שהן גם לא של הנאשמים, והחותמות על התוספת לעסקת בית שמש הן מעשה של הרכבה צילומית (פוטומונטאז'). מצבור של ראיות נסיבתיות הוביל למסקנה כי הנאשם מס' 1 היה בין אלה שביצעו את העבירות, בסיועו של הנאשם מס' 2".
באשר להטעיית בית המשפט אודות אותנטיות חתימתו שח הפטריארך כותב השופט גל: "נאשם מס' 1 תאר בחקירה במשטרה גירסה בדויה כאילו הפטריארך חתם על המסמכים בפניו, בפני הנוטריון (עו"ד פרי) והרופא שהוזמן לבדוק את כשירות הפטריארך לחתום. לבסוף הודו כולם כי הם לא נכחו במעמד חתימה כלשהו בקשר לעסקאות הנטענות, ובכלל".
השופט ממשיך ומגולל את מסכת הזיופים שבה הונו השניים את המדינה, את בית המשפט ואת הקרן הקיימת תוך שהם מסתירים מידע גם מעורך הדין יעקב וינרוט שייצג אותם במגעי החתימה על העסקה המפוברקת. כמו כן מתואר בהכרעת הדין כיצד נבחרו תאריכים בלתי מתקבלים על הדת לחתימה על מסמכים, זאת כאשר הפטריארך היה תשוש מטיפולי דיאליזה מחד ומאידך היה זה יום שישי בו הייתה לכאורה עילה לסיים את טקס החתימה במהירות וללא בדיקה מתחייבת של הנתונים.
"הנאשם מס' 1 ידע כי הנוטריון לא אימת את החתימות של הפטריארך. אף-על-פי-כן יצר מצג מטעה שלפיו החתימות ואימותן בוצעו כראוי. הודאה מצדו כי למעשה לא אלה היו פני הדברים נשמעה לראשונה רק במסכת פרשת ההגנה. בחקירתו במשטרה הוא לא הסתפק בכזב - שלפיו חתימות הפטריארך בוצעו כביכול בפני הנוטריון - אלא הוסיף נופך פוזיטיבי של עובדות בדויות לתיאור מהלך חתימת הפטריארך, תוך תיאום גרסאות מוקדם עם עו"ד פרי ושיבוש מהלכי חקירה".
בתום מסכת ההאשמות ובחינת צדדים להקל על המורשעים בשל מצבם האישי ומה שהוגדר עינוי הדין שנמשך מאז ביצוע העברה החליט השופט גל להטיל על רבינוביץ' עונש מאסר של 7 שנים, מתוכם 4.5 שנים (54 חודש) לריצוי בפועל, ושנתיים וחצי לריצוי על תנאי. כמו-כן מוטל עליו קנס בסך של 20 מיליון ש"ח או 3 שנות מאסר תמורתו. בנוסף יהיה עליו לפצות גם את קק"ל בסך של 800 אלף ש"ח.
על מורגנשטרן הוטל עונש מאסר של שנתיים, מתוכם שנה וחצי (18 חודש) לריצוי בפועל והיתרה על תנאי כמו-כן הוטל עליו קנס בסך של 2 מיליון ש"ח או שנת מאסר תמורתו. עליו יהיה גם לפצות גם את קק"ל בסך של 300 אלף ש"ח.