ראש מכון צומת, הרב ישראל רוזן, תוקף במאמרו בעלון 'שבת בשבתו' את החלטת שופטת בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים, תמר בר-אשר צבן, לאפשר מכירת חמץ  במכולת ומסעדות בירושלים.

"כל תינוק יודע כי רק ראש-זעיר ממקד את הנושא לשאלה משפטית ניסוחית. כל תינוק יודע כי על שולחן בית המשפט הונח נושא השקפתי, הנעוץ במרחב שבין 'מדינה יהודית' ובין 'דת זכויות הפרט'", כותב הרב רוזן.

"בעצם, השופטת לא חידשה; קדמה לה פסיקה קטינת-ראש וצרת-מוחין (שאף אושרה ב'עליון') לפיה 'קיבוץ' איננו נחשב ל'יהודי', גם אם כל חבריו יהודים. מותר ל'ישות הקיבוצית' להעסיק יהודים במרכזי קניות בשבת, למרות 'חוק שעות העבודה והמנוחה' הגוזר על יום השבת כיום המנוחה ליהודים. זה ה'ראש המשפטי' הקטן המעדיף בענייני יהדות פרשנות מילולית מצומצמת, ולא פרשנות תכליתית החותרת לרוח החוק ולרקע חקיקתו. ובהזדמנות זו אני שב ומזהיר: אם 'חוק השבת' של ח"כ אורלב (שזכה לתמיכת קבוצת רבנים מובילים מן הציונות הדתית) ישתקע ולא יעבור - נחזה בקרוב בביטולה המוחלט של השבת".

עוד כותב הרב רוזן "ידעתי גם ידעתי כי קיימת התנגדות רחבה ל'חקיקה דתית' חדשה. גם ה'ישנה' שנויה במחלוקת אפילו במחנה הציונות הדתית (את רוח 'מימד' כבר הזכרנו?). גם בעיני אין השעה כשרה להרחבת חקיקה זו. אני גם מכיר את הטיעון, הנכון כשלעצמו, כי נס שאין בישראל 'חוק ברית מילה', 'חוק מזוזות' ו'חוק יום כיפור', ולכן מצוות אלו נפוצות ביותר. אלמלי היו חוקים - היינו עדים להתמרדות כללית כנגדם. אעפי"כ, 'חוק החמץ' (ותאומו: 'חוק החזיר') אינם קשורים כלל לכפייה דתית. ואפרש שיחתי:



חוק החמץ הוא במפורש חוק סמלי, מסמליה המובהקים של 'מדינה יהודית'. הוא איננו כופה אכילת מצות, ואיננו אוסר אכילת חמץ. עניינו רק בפומביות הצגתו. יוזמי החוק ראו בפומביות זו מעין שריפת הדגל הלאומי, או התערטלות במקום פומבי. 'חוק החמץ' שונה לחלוטין מ'חוק נישואין וגירושין' (המקנה בלעדיות לנישואין כדת משה וישראל), מחוק השבת (האוסר על העסקת יהודי גם בצנעא), מחוק אונאה בכשרות (המקנה לרבנות בלעדיות למתן כשרות למזון), ומחוקי הברית, המזוזות ויוכ"פ שלא נחקקו.



יש ערך רב לסמלי 'המדינה היהודית'. אפילו מצדדי 'החוקה הדמוקרטית' מעגנים בה סמלים כשפה, חגים, לוח, סמל, דגל והמנון. רק מי שראשו סחרחר עליו, או שמושג 'המדינה היהודית' גדול עליו - ידחוק את 'חוק החמץ' למשבצת הכפייה הדתית, כאילו יוזמיו רצו להציל יהודים מעוון כרת...".