מכבי תל אביב מסיימת הערב עונת כדורסל שהחלה עם הבטחה גדולה בדמותו של מאמן כוכב עבר, עודד קטש, וסוללת שחקנים מבטיחה ויקרה, אך הסתיימה עם ספסל פצוע ומאמן אחר שהגיע כדי לגאול את העגלה התל אביבית מהבוץ, אבל סיים את העונה במפח נפש. מפח נפש בלתי מוכר עבור הנהלת הקבוצה שהתרגלה לנצח ולרמוס כל קבוצה, בעיקר אם היא ישראלית.



מכבי תל אביב הפסידה בגמר אליפות המדינה 2008 להפועל חולון בתוצאה 72:73.



לראשונה זה 15 שנה מתרגלת קבוצת הכדורסל של מכבי תל אביב למעמד חדש, מעמד הלוזרית. טעם ההפסד של גביע אירופה לאוייבת ממוסקבה טרם נשכח, זכר איבוד גביע המדינה ליריבה מירושלים גם הוא עוד צרוב בתודעה, והנה באה קבוצה צנועה מהשכונה הסמוכה, חולון, והנחילה לה הפסד צורב נוסף.



שתי שניות לסיום עוד פיעמה התקווה בליבם של אוהדי מכבי תל אביב שהפעם זה לא יקרה. הצהובים שלהם הובילו בנקודה אחת, אבל אז הגיע מליק דיקסון ובצעד וחצי ליהטט מעט ושלח את המכבים לנגב את הדמעות.



היה זה סיום מרתק למשחק בו לא עלה בידי אף אחת מהקבוצות להשיג פער מבטיח, והמתח לא עזב את האולם לרגע כשאוהדי שתי הקבוצות מבינים היטב את תפקידם כשחקן השישי ולא מפסיקים לעודד. הפעם היו אלה הסגולים-צהובים שידעו לנצל את המומנטום על חשבונם של הצהובים-כחולים, וכל זאת בתום עונה עצובה מאוד מבחינתה של מכבי תל אביב ששוב ושוב הפסידה לקבוצות שמעולם לא טעמו את טעם הניצחון על שמעון מזרחי וחבורתו.



לפיינל פור הגיעו התל אביבים לראשונה במעמד של אנדרדוג. גם את עצם העליה לגמר גרדו בציפורניים ובניצחון דחוק. לאליפות עצמה זה כבר לא הספיק.



ובבית ישב בחור צעיר אחד, עודד קטש שמו, והמון מחשבות התרוצצו מן הסתם במוחו...