שופט בימ"ש השלום בחיפה, אמיר טובי, קבע כי דברים שפורסמו במסגרת כתבה באתר "נענע", אודות זמרת תושבת חיפה השרה בערבית ובן זוגה ששירו צוטט וסולף בכתבה, הינם בבחינת לשון הרע, וכן מהווים פגיעה בזכות היוצרים.
התובעת היא זמרת, תושבת העיר חיפה, המופיעה ויוצרת בשפה הערבית ומוכרת בעיקר בקרב האוכלוסיה הערבית בישראל, ושמה אף חצה את גבולות הארץ והגיע אל העולם הערבי. התובע רופא עיניים במקצועו, הנו בן זוגה לחיים של התובעת. במהלך שנת 2005 הוציאה התובעת שיר בשם "מחר חדש", מפרי עטו של התובע.
ביום 16.12.05 פרסם כתב האתר "נענע", המנוהל על ידי נטויז'ן, כתבה שכותרתה: "ערבים ברשת: זמרת המלחמות של עזה". בכותרת המשנה נאמר כי: "הילדים בעזה ילמדו את השיר החדש של דלאל אבו אמנה, העוסק בכיבוש הישראלי". בגוף הכתבה נאמרו, בין היתר, הדברים הבאים: "מדבריה, ניתן להבין כי מדובר בשיר אהבה על החיים היפים, אך קריאה מהירה בין שורות השיר מלמדת על חיים חדשים רק לאחר הניצחון על האויב הציוני" והשיר תורגם ופורסם במסגרת הכתבה.
התובעים טענו בין היתר כי הפרסומים רוויי סילופים ושקרים וכי הציטוטים שהובאו כביכול מפיה של התובעת, מעולם לא נאמרו על ידה והראיונות שנטענו בכתבה מעולם לא נתקיימו. עוד הוסיפו כי פרסום תרגומו של השיר בכתבה, בצורה מסולפת גרם אף הוא לפגיעה בשמם הטוב והוסיף חטא על פשע.
השופט טובי פתח באמירה הבאה את פסק דינו: "הפרשה שתובא להלן שלובים בה רשלנות, יהירות, אטימות לרגשות הזולת ושמו הטוב וקורטוב של רוע".
הוא הבהיר כי כותרת הכתבה "זמרת המלחמות" עשויה היתה בהקשר שבו הובאה, להשפיל את התובעת ולעשותה מטרה לשנאה ולבוז. השימוש בביטוי זה, בהקשר של התובעת, הינו ציני שכן, מדובר בזמרת צעירה, בראשית דרכה שלא בחרה בשירה פוליטית, לא בשירי מחאה ולא במארשים צבאיים על מעשי תהילה וגבורה. התובעת בחרה לשיר דווקא קלאסיקה ערבית הנקראת שירי "טרב". לכן, לא ברור על שום מה זכתה בתואר המפוקפק של זמרת המלחמות.
עוד ציין השופט כי האמירה כי: "קריאה מהירה בין שורות השיר מלמדת על חיים חדשים רק לאחר הניצחון על האויב הציוני" אף היא מהווה פרסום לשון הרע. כך גם לגבי האמירה בכתבה שיוחסה לתובעת, לפיה "ההתמודדות שלנו עם האויב הציוני היא באמצעות רובים ואבנים. את זה צריכים להבין הילדים שלנו". השופט ציין כי אין חולק כי דברים מעין אלה עלולים היו להשפיל את התובעת ולעשותה מטרה לשנאה ולבוז מצד כלל החברה בארץ. התובעת החיה ופועלת בארץ, העידה כי במועדים הרלוונטיים היתה סטודנטית באוניברסיטת חיפה וכי בעקבות פרסום הדברים חשה מבוכה ובושה רבה מפני חבריה לספסל הלימודים ואף הרגישה מאוימת.
עוד ציין כי גם בתרגום המסולף של השיר יש משום פרסום לשון הרע. עיון בנוסח המקורי של השיר מלמד כי מדובר בשיר שלום הנושא מסר של פיוס, חינוך ועתיד טוב יותר לדורות הבאים. תחת זאת, סילפו הנתבעים את מילות השיר על מנת שתתאמנה לכתבה המופרכת ולדברים אותם פרסמו אודות התובעת. כך הוספה לשיר שורה פרי דמיונם של הנתבעים "למדו אותנו למדו את כוח הנשק, בואו נקום כי אנחנו דור הניצחון" ומאידך הושמטה השורה "נעסוק בגידול יונים, נשליך את הרובים".
השופט טובי פסק כי תשובות הכתב שערך את הכתבה בביהמ"ש מקוממות וכי יש בה הן זלזול מצד הנתבע בתפקידו כפובליציסט המחזיק בידו כוח רב, והן אטימות לפגיעה בזולת העלולה להיגרם עקב פרסום דברי בלע ושקר. השופט קבע כי אף לאחר תיקון הכתבה ע"י הנתבעים נותרו בה הכפשות ועלילות חסרות יסוד ואחיזה במציאות וכי הפרסום המתקן מעיד על המגמתיות שבה נקטו הנתבעים להמשיך ולהכפיש את התובעים גם אם על חשבון האמת. הם לא נתנו לעובדות לבלבל אותם.
בבואו לאמוד את הפיצוי המגיע בנסיבות העניין, התחשב השופט טובי בפגיעה שנעשתה בשמם של התובעים, בהיקף הפרסום ובנזק שנגרם בעקבותיו. כן התחשב בעובדה שחרף פנייתם המיידית לא פעלו הנתבעים לתיקון ההכפשה ופרסום התנצלות כנה ואמיתית, תוך נטילת אחריות לעוולה שביצעו וכי גם הכתבה המתקנת היה בה משום המשך הקו המגמתי שבו נקטו הנתבעים, תחת להפגין אחריות אישית ומקצועית ולהתנצל באופן גורף ואמיתי על דברי השקר שפרסמו.
השופט הוסיף כי למרבה המזל, איננו נתקלים לעתים קרובות בפרסום הנגוע בסילוף כה קיצוני, ללא כל בסיס, אגב התעלמות מן העובדות הפשוטות, הנעשה תוך זלזול בקורא ובמושא הפרסום.