באמצע החופש, כשהייתי בדרך לביקור משפחתי בצפון, נתקלתי במפגע תחברותי, או בשפה יותר מוכרת ושימושית- פקק תנועה. הפקק נגרם כתוצאה מתאונת דרכים ששיבשה לגמרי את כל תנועת הרכבים בנתיב הנסיעה הפונה צפונה, שעמוס מאוד בתקופה זו של השנה. הייתי די קרוב למקום התרחשות התאונה עצמה, ומקול הסירנות של האמבולנסים ומכמות הכבאיות ורכבי הביטחון הבנתי מהר מאוד שקרה משהו רציני.
נראה שהנה עוד תאונה התווספה לנתונים המדאיגים של מספר תאונות הדרכים המתרחשות בכל שנה בכבישי הארץ. אחרי זמן רב בשהייה מורטת עצבים ומעייפת במכונית, החליט נהג המכונית שבו נסעתי שמוטב לכבות את המנוע וללכת לבדוק מה קורה.  גילינו אני והנוסעים האחרים, לתדהמתנו, שמרבית הנהגים לא חשבו לרגע לעשות כך...כולם צפרו כאילו זו הדרך שתועיל בהתקדמות תנועת הרכבים. כולם דחפו, ניסו להשתחל דרך הצדדים, עקפו מימין ומשמאל כדי למצוא פירצות שדרכן יוכלו להיחלץ, או לפחות כדי להתקדם עוד כמה מטרים. מנסים בכוח לעבור דרך רווחים קטנים שבלתי אפשרי בכלל למעבר רכב, תוך שהם מסכנים את עצמם ואת הנהגים האחרים שנמצאים בפקק.
אחרי זמן מה, שסוף סוף נפתח הכביש לתנועה, השגעון של הנהגים רק הלך והתגבר. מכוניות לא היססו מלנסוע על הפס הצהוב שמימין, כמעט שפגעו במכוניות שנסעו לצידם, קיללו וגידפו אחד את השני בלי הפסקה, רק כדי להרוויח עוד מטר קדימה. 
זה היה מחזה נורא. מחזה שבקלות היה יכול להסתיים אחר לגמרי, טראגי ומלא קורבנות. זה כואב לראות עד כמה אנשים מסוגלים להגיע, להסתכן ולצאת מדעתם מכל היגיון נורמלי בשביל להגיע מטר לפניך לצומת הבא.
פשוט מאבדים פורפרציות בשניות. אני חש, ואין ספק שהאירוע הזה חיזק בי אותה הרגשה, שאנחנו מתייחסים לתאונות דרכים כאל דבר מובן מאליו, כאל אירוע שגרתי שאפשר לדלג עליו.
אני יוצא מדעתי שאני שומע כל פעם מחדש על כל מיני השוואות של מהירות הגעה ממקום למקום, מהעקיפות, מהתקסחויות ומהמריבות הקטנוניות שמתנהלות על הכביש. צר לי, כאדם שנע בדרכים המון, שנסיעה בכביש כרוכה בסיכונים גדולים, ובכלל, התחרות מי נוסע מהר יותר היא מגוחכת, טיפשית וילדותית לחלוטין. אך לצערנו, מסתבר שרבים מהנהגים רואים חובה לקחת חלק בתחרות מעין אלו.
סביר להניח שלרובנו יצא להיות נוכח לא פעם במקרים דומים, וגם שמע על סיפורים קשים, אסונות שקרו לאנשים שאנחנו מכירים מהיישוב או ממקום העבודה, ולמרות כל זאת, זה לא מונע מאיתנו לסכן את חיינו פעם אחר פעם בצורה משוללת כל הגיון בריא ושיקול דעת.
 
כנראה שהבעיה נעוצה עמוק בתודעה, עמוק בתת המודע של כל אחד ואחד מאיתנו. אנו בטוחים ש"לנו זה לא יקרה", או אולי כי בא לנו לעשות הופעה "מוציאה עיניים" ודאווינים, או כי סתם אין לנו בעיה כנראה לקחת סיכונים. כאן המקום לתת עצה קטנה אבל חשובה מאוד, שאני שמעתי בעבר, ואינה המצאה שלי. צריך לנהוג על הכביש בדיוק כמו בחינוך ילדים- להיכנס לתוכו מראש ברוגע. לפני שאתם נכנסים למכונית ומתניעים הכניסו את עצמכם לרגיעה נפשית ולשלווה. הכינו את עצמכם לעקיפות של רכבים משמאל ומימין, ולכל מיני תרחישים אפשריים כמו פקק או מחסום משטרתי. תנסו להרגיע את עצמכם באמצעות מילים מרגיעות.
תבינו קודם כול שהלחץ במקרים כאלו לא יעזור במאומה, אלא רק יזיק. סעו לאט, שימו מזגן,  ותאזינו לאיזה שיר טוב ברדיו. כמובן, העיצה הטובה והיעילה ביותר גם במקרים בהם אתם ממהרים מאוד היא שתקחו את זה ברוגע .בחיוך. ב"סבבה".זה עצה טובה לחיים בכלל, אבל בכביש היא גם מצילה חיים. תחשבו על זה ושתהיה נהיגה נעימה ובטוחה.