בפרשת השבוע שתיקרא בשבת זו, פרשת וישלח, מופיע הסיפור המפורסם על פגישתו והיאבקותו של יעקב אבינו עם המלאך.
פרטים עיוניים והגותיים רבים בסיפור מופלא זה, אך אנו נידרש בשורות הבאות לעניין אחד בלבד. עניין "צדדי", כביכול, הקשור לתיאור זמני המעבר שבין הלילה והיום, היינו למונחי "עלות השחר" ו"זריחת השמש", וקשריהם האסוציאטיביים של אלו לדמות ירושלמית ולפועלה בירושלים שלאחר כמה אלפי שנים ...
לא רבים כיום הם שעוני השמש אשר בארצנו, וכמה מהם בירושלים.
השנה, מלאו 100 שנים להתקנתם של שניים, בידי איש מומחה בשם ר' משה שפירא : השעון האחד, הגדול – בבית הכנסת "זהרי חמה" אשר מול השוק המפורסם שב"מחנה יהודה" והשני – קבוע בלוח אבן בקיר חזית בית הכנסת הגר"א בשכונת "שערי חסד".
בכוחות עצמו, בעודו צעיר לימים למד בחור הישיבה ר' משה, את יסודות האסטרונומיה וכך הפך למומחה הגדול לשעוני השמש ולקביעת הזמנים ושמע מקצועיותו יצא בכל הארץ.
יום אחד התדפקו על דלתו ראשי הוואקף המוסלמי ובפיהם בקשה נמרצת להתקין שעון גדול ויפה בהר הבית... ר' משה המופתע סירב כמובן מסיבות ידועות ולאחר שהמשיכו אלו בלחצם פעם אחר פעם, פנה בצר לו אל רבה החרדי של ירושלים הרב י"ח זוננפלד בבקשת עצה.
בפקחותו, הציע לו הרב לדרוש מהם מחיר "אסטרונומי" (מונח מתאים ...) אך לרוע המזל שקלו המוסלמים את ההצעה ונטו לקבלה בחיוב... הרב זימן אליו את ראשי הוואקף להניאם מללחוץ על יהודי לפעול בניגוד למצפונו, אך גם לאחר ששוכנעו והרפו ממנו, נאלץ הוא לעזוב את הארץ עד יעבור זעם.
רק בשנותיו המאוחרות שב ר' משה לארץ, אך מצל הפחד סירב לגור בירושלים ונתיישב בפתח תקווה... אפילו כאשר נשרף השעון ב"מחנה יהודה" והפצירו בו לתקנו נאלצו "לייבא" מומחה כי הוא עמד ביראתו והשעון - תוקן בלעדיו. כך נשאר רק שעון השמש "הקטן" - עד יחיד לאיש ולדרמה של חייו.
הרב יוחנן פריד הוא ראש בית המדרש ב"מכון לנדר" - מרכז אקדמי ירושלים.