בעיראק נערכו בשבת הבחירות המקומיות, מליוני מצביעים הגיעו לקלפיות על מנת לנסות ולהשפיע בעצמם על עתידם. אחד המאפיינים הבולטים של מערכת הבחירות הזו הוא העדר הכוחות האמריקאיים מסביבת הבחירות. הן הכוחות האמריקאים והן תושבי עיראק הביעו נכונות ומוכנות למערכת בחירות "נטולת אמריקאים", כך מדווח ה'ניו יורק טיימס'.
בכל רחבי המדינה בולטת המוכנות הדו צדדית להתקפלות של האמריקאים. בימים שקדמו ליום הבחירות, ניתן היה לנוע בחופשיות ובבטחון מהגבול הצפוני עם טורקיה ועד לדרום עיראק באזור העיר בצרה דרך מרכז המדינה והבירה בגדד, וזאת כמעט מבלי להתקל בסיורי צבא ארה"ב. ב'אזור הירוק', שהיה אזור הממשל האמריקאי וכיום משמש את ממשלת עיראק החדשה, התקיימו כל פעולות האבטחה על ידע צבא עיראק וכוחות השיטור של המדינה איישו את המעברים, ואילו חיילי צבא ארה"ב הסתגרו בתוך המתחמים שלהם.
המיית המסוקים והמזל"טים אומנם נשמעה בשמים אבל על הקרקע נראו רק הכוחות העיראקים. לאחרונה החלו האמריקאים לאבטח את כביש הרוחב המוביל לכווית, באמצעותו יסוגו הכוחות האמריקאיים ויעבירו את תשתיות הצבא האמריקאי אל הבסיסים בכווית.
אלו סממנים ראשונים של סיום תקופה, סופו של עידן, מצב הרוח בעיראק ובארה"ב השתנה העולם כבר מוכן לראות את ארה"ב יוצאת מעיראק העיראקים עצמם מחכים לשחרור, או לפחות מצהירים שהם מיחלים לו. העידן אכן יסתיים אבל הפינוי לא יתרחש במהרה, אמנם האמריקאים כבר מרגישים את הסוף אבל צריך לזכור שברגע נתון זה נמצאים על אדמת עירק כ140אלף חיילים אמריקאים.
נשיא ארה"ב ברק אובמה כבר הצהיר בעבר כי המלחמה "שלו", המלחמה שהוא רואה בה את עיקר המאמץ, היא המלחמה באפגניסטאן ואילו על השהייה בעיראק יש לוותר ובעיקר בתקופה כלכלית קשה כל כך. יש לקצץ את ההוצאה של מאות מליוני הדולרים למימון השהייה שם.
כיום עומד הוויכוח במסדרונות השלטון בוושינגטון אודות השהיה בעירק על השאלה באיזה אופן נכון ובטוח יותר לסגת מעיראק. אולם בקרב הכוחות האמריקאים בעיראק השאלה הבולטת היא: מה חזק יותר? רצון העיראקים לשלוט בעצמם במדינתם או כמה דחוף לאמריקאים לצאת מעירק ולמסור את מושכות השלטון שם עם כמה שפחות נזקים.
המלחמה לגמרי לא תמה בעיראק, ישנם שני מחוזות הנשלטים עדיין על ידי הסונים ובקרבת בגדד יש מידי פעם התלקחוית של לחימה באמריקאים ובכוחות הצבא העיראקי. אבל ההעדרות של הכוחות האמריקאים אמש מהבחירות מבטאת בברור את העובדה שבעיראק מתחיל עידן חדש של עצמאות שלטונית וצבאית.