בעוד התקשורת בעולם הערבי קיבלה ברובה המכריע בברכה את נאום הפיוס של אובאמה כלפי המוסלמים, דווקא בתקשורת הפלשתינית והסעודית מתייחסים לנאומו בספקנות רבה.
חאפז אל-ברגותי, עורך יומון הרש"פ אלחיאת אלג'דידה, כתב: "איננו צופים שהנשיא האמריקני יהיה עויין כלפי ישראל או שיקרא לה לעקור התנחלויות... הוא יישאר שבוי בידי האינטרסים האמריקניים האימפריאליסטים העולים בקנה אחד עם הכיבוש הישראלי... נקווה שהוא ימשיך להיות שונה, כדי שיסיר מן המדיניות האמריקנית את השנאה כלפי המוסלמים והערבים... ושהישראלים, בימין ובשמאל, יבינו שהשלום הוא צורך בין-לאומי וההתנחלויות, כמו הכיבוש, הן מצב חריג שחייב להיעלם..."
גם במאמר המערכת של היומון הסעודי אל-ג'זירה נכתב: "אובמה לא חידש דבר. יותר מכל (נשיאי ארה"ב שקדמו לו) הוא נעזר בפסוקי קראן ובקטעי חדית', דבר המצביע על השכלתו הרחבה ובקיאותו בטקסטים האסלאמיים. גם הנשיא הקודם, ג'ורג' בוש, שיבח את דתנו ואת התרבות האסלאמית, ובה בעת היה צמא להצית מלחמות באזורים הערבים והאסלאמיים, וסיבך את ארצו ואזורנו במלחמות אלה. כלומר, הנאומים הם דבר אחד, ויישומם דבר אחר. היישום עלול להיתקל בלחצים מדיניים ושינויים בינלאומיים, אם הנשיא לא יהיה בעל אמונה חזקה בעקרונות עליהם הצהיר ובעל נחישות וכוח שיסייעו לו לבצע את מדיניותו."
בעל הטור הסעודי, עלי סעד אל-מוסא, כתב ביומון הסעודי אל-וטן: "ברק חוסיין אובמה אינו יכול להיות כבוד השיח' ולא איתאללה עזמא (תארי כבוד מוסלמיים). המדיניות האסטרטגית של ארה"ב מוכרזת מוושינגטון, ולא באמצעות נאום פיוס והתקרבות מקהיר. אין לשכוח כי ברק אובמה עבר בקהיר במכוניתו המשוריינת, וכי התנועה בשליש מרחובות העיר שותקה לשם כך. דבר זה לבדו משקף את מידת החשד, הפחד והשנאה השוררים עדיין בין שתי תרבויות וציוויליזציות שלא ניתן (לצפות) להתקרבות ביניהן (מיד) בתום הנאום. אובמה הוכיח כי המחשבה הליברלית היא היחידה המסוגלת לגשר על התהום התרבותית..."
באופן טבעי, התקשורת במצרים, על אדמתה נשא אובאמה את נאומו, קיבלה את דבריו בשמחה מופגנת. במאמר המערכת ביומון המצרי אל-אהראם נכתב כי הנאום היה "רגע השיא של הדיבורים על שינוי שראשיתם במסע הבחירות לנשיאות ארה"ב, והתגברותם עם ניצחון אובמה... מבלי להגזים, נאום אובמה צפוי להיכנס להיסטוריה כאחד המסמכים החשובים ביותר הממחישים את רצון המערב וארה"ב ביחס שונה לאסלאם ולמוסלמים, לאחר מאות שנים של תוקפנות ואיבה..."
עורך אל-אהראם, אוסאמה סראיא, כתב: "נאום אובמה היה מוצלח לא רק בגלל אישיותו ויכולתו להשפיע, או הסנטימנטים שסבבו אותו מאז הגיעו לבית הלבן. אלא בגלל שנאומו כלל מילים שונות, רעיונות חדשים ורמזים חשובים ביותר לשינויים הצפויים להתחולל במדיניות האמריקאית במהלך השנים הקרובות... אובמה קרב את ארה"ב אל העולם האסלאמי וכעת עלינו להתקרב אל אמריקה, אם אנחנו רציניים וחפצים לנצל את השינויים המוצעים והצפויים בעמדות האמריקאיות. הפתרונות לבעיות שבין אמריקה והעולם האסלאמי נמצאות באמצע הדרך בין הצדדים ועל כל צד לעשות כברת דרך לעבר אותם פתרונות.
גם בסעודיה אפשר היה למצוא דעות אחרות. במאמר המערכת של היומון הסעודי אל-מדינה נכתב כי הנאום "משקף מגמה אמריקאית חדשה וכנה כלפי יצירת סדר עולמי חדש על יסודות חדשים, הנשענים על המשפט הבינלאומי ומבקשים צדק, שלום, ורווחה לאנושות כולה... מגמה זו מהווה חזרה של הנשמה לערכים האמריקאים, ותוספת ממשית להישגי האבות המייסדים שקיבעו ערכים אלו ואפשרו למי שבא אחריהם להשרישם ולחזקם. זה בדיוק מה שעשו וודרו וילסון... ורוזוולט... ואחריהם ברק חוסיין אובמה שהחזיר את ארה"ב ליושרה".
המאמרים תוגרמו בידי מכון המחקר "ממרי".
חאפז אל-ברגותי, עורך יומון הרש"פ אלחיאת אלג'דידה, כתב: "איננו צופים שהנשיא האמריקני יהיה עויין כלפי ישראל או שיקרא לה לעקור התנחלויות... הוא יישאר שבוי בידי האינטרסים האמריקניים האימפריאליסטים העולים בקנה אחד עם הכיבוש הישראלי... נקווה שהוא ימשיך להיות שונה, כדי שיסיר מן המדיניות האמריקנית את השנאה כלפי המוסלמים והערבים... ושהישראלים, בימין ובשמאל, יבינו שהשלום הוא צורך בין-לאומי וההתנחלויות, כמו הכיבוש, הן מצב חריג שחייב להיעלם..."
גם במאמר המערכת של היומון הסעודי אל-ג'זירה נכתב: "אובמה לא חידש דבר. יותר מכל (נשיאי ארה"ב שקדמו לו) הוא נעזר בפסוקי קראן ובקטעי חדית', דבר המצביע על השכלתו הרחבה ובקיאותו בטקסטים האסלאמיים. גם הנשיא הקודם, ג'ורג' בוש, שיבח את דתנו ואת התרבות האסלאמית, ובה בעת היה צמא להצית מלחמות באזורים הערבים והאסלאמיים, וסיבך את ארצו ואזורנו במלחמות אלה. כלומר, הנאומים הם דבר אחד, ויישומם דבר אחר. היישום עלול להיתקל בלחצים מדיניים ושינויים בינלאומיים, אם הנשיא לא יהיה בעל אמונה חזקה בעקרונות עליהם הצהיר ובעל נחישות וכוח שיסייעו לו לבצע את מדיניותו."
בעל הטור הסעודי, עלי סעד אל-מוסא, כתב ביומון הסעודי אל-וטן: "ברק חוסיין אובמה אינו יכול להיות כבוד השיח' ולא איתאללה עזמא (תארי כבוד מוסלמיים). המדיניות האסטרטגית של ארה"ב מוכרזת מוושינגטון, ולא באמצעות נאום פיוס והתקרבות מקהיר. אין לשכוח כי ברק אובמה עבר בקהיר במכוניתו המשוריינת, וכי התנועה בשליש מרחובות העיר שותקה לשם כך. דבר זה לבדו משקף את מידת החשד, הפחד והשנאה השוררים עדיין בין שתי תרבויות וציוויליזציות שלא ניתן (לצפות) להתקרבות ביניהן (מיד) בתום הנאום. אובמה הוכיח כי המחשבה הליברלית היא היחידה המסוגלת לגשר על התהום התרבותית..."
באופן טבעי, התקשורת במצרים, על אדמתה נשא אובאמה את נאומו, קיבלה את דבריו בשמחה מופגנת. במאמר המערכת ביומון המצרי אל-אהראם נכתב כי הנאום היה "רגע השיא של הדיבורים על שינוי שראשיתם במסע הבחירות לנשיאות ארה"ב, והתגברותם עם ניצחון אובמה... מבלי להגזים, נאום אובמה צפוי להיכנס להיסטוריה כאחד המסמכים החשובים ביותר הממחישים את רצון המערב וארה"ב ביחס שונה לאסלאם ולמוסלמים, לאחר מאות שנים של תוקפנות ואיבה..."
עורך אל-אהראם, אוסאמה סראיא, כתב: "נאום אובמה היה מוצלח לא רק בגלל אישיותו ויכולתו להשפיע, או הסנטימנטים שסבבו אותו מאז הגיעו לבית הלבן. אלא בגלל שנאומו כלל מילים שונות, רעיונות חדשים ורמזים חשובים ביותר לשינויים הצפויים להתחולל במדיניות האמריקאית במהלך השנים הקרובות... אובמה קרב את ארה"ב אל העולם האסלאמי וכעת עלינו להתקרב אל אמריקה, אם אנחנו רציניים וחפצים לנצל את השינויים המוצעים והצפויים בעמדות האמריקאיות. הפתרונות לבעיות שבין אמריקה והעולם האסלאמי נמצאות באמצע הדרך בין הצדדים ועל כל צד לעשות כברת דרך לעבר אותם פתרונות.
גם בסעודיה אפשר היה למצוא דעות אחרות. במאמר המערכת של היומון הסעודי אל-מדינה נכתב כי הנאום "משקף מגמה אמריקאית חדשה וכנה כלפי יצירת סדר עולמי חדש על יסודות חדשים, הנשענים על המשפט הבינלאומי ומבקשים צדק, שלום, ורווחה לאנושות כולה... מגמה זו מהווה חזרה של הנשמה לערכים האמריקאים, ותוספת ממשית להישגי האבות המייסדים שקיבעו ערכים אלו ואפשרו למי שבא אחריהם להשרישם ולחזקם. זה בדיוק מה שעשו וודרו וילסון... ורוזוולט... ואחריהם ברק חוסיין אובמה שהחזיר את ארה"ב ליושרה".
המאמרים תוגרמו בידי מכון המחקר "ממרי".