העיתונאי גדעון קוץ, איש רשות השידור, יצא לסקר את האופן בו מתנהלת מערכת הבחירות האיראנית ונקלע למה שהתפתח למהומות דמים ברחובות טהראן. ביומן ערוץ 7 הוא מתאר את האירועים שהחלו בקבוצות קטנות והמשיכו דרך מהומות גדולות, עד הרגעים בהם נאסרה יציאה מהמלון לעיתונאים. קוץ עצמו המשיך במלאכתו ותיעד את האירועים גם מחוץ למלון העיתונאים.
לאיראן הגיע קוץ לאחר שהזדהה ככתב של עיתון צרפתי יהודי, אך הרשויות היו מודעות היטב לכך שמדובר בעיתונאי ישראלי שכבר סיקר באיראן לפני כארבע שנים. קוץ מציין כי אמצעי תקשורת אחרים כלה מונד לא קיבלו אישור בעוד הוא קיבל אישור להיכנס למדינה ולסקר מתוכה. להערכתו יתכן שחשבו שם שהצגתה בעולם של הדמוקרטיה המשכנעת של השלטון תהיה טובה להם.
קוץ מציין כי היותו עיתונאי יהודי ישראלי לא מנעה ממנו חופש פעולה כשאר העיתונאים, אם כי "ברגע שעשיתי דברים לא חוקיים כמו צילום של היחידה הממונעת לפיזור הפגנות, נזהרתי יותר".
לדבריו ריבוי הרשויות במדינה יצרו מצב שעורר לא פעם חשש שכן בעוד משרד התרבות אישר את הסיקור הרי שלא כל הרשויות האוכפות היו מודעות לאישורים שניתנו ולעיתים הוחרמו ונשברו מצלמות עיתונאים וכיוצא באלה. מצב זה עורר חששות במהלך הביקור.
בביקור פגש קוץ את הקהילה היהודית ואף צילם את אנשיה מתבטאים בעברית נגד ממשל אחמדיניג'אד ומביעים תמיכה במוסאווי. את הצילומים הללו הציג בטשטוש פניהם כדי למנוע פגיעה בהם. עם זאת הוא מציין שהמציאות באיראן מעודדת את היהודים לקחת חלק בפעילות בקהילה היהודית וכך לבית הכנסת 'אוהל יוסף' מגיעים מאות יהודים, צעירים וזקנים, ומקיימים בו דיונים וויכוחים בנושאים שונים.
לדבריו התמיכה במוסאווי בקרב היהודים גדולה, אם כי קשישי הקהילה היהודית במקום תמכו בחלקם באחמדיניג'אד בשל מהלך הגדלת הקיצבאות.
קוץ מציין שאנשי הקהילה היהודית אמנם נזהרים ביומיום שלא להתבטא באופן גלוי ובוטה נגד המשטר, אך מנגד הם אינם נדרשים להביע סלידה פומבית מישראל ומדיניותה.
באשר לסיכויים שמהומות הדמים ברחובות טהראן יובילו אכן למהפך אומר קוץ כי לא ניתן לנחש זאת, אם כי בהחלט מדובר במהלכים שזו מטרתם. הוא מספר על המלווה שלו לביקור, מלווה שאמנם הייתה מכוסה ברעלה מכף רגל ועד ראש, כלומר מוסלמית אדוקה, אך גם היא תומכת הרפורמות של מוסאווי, שכן התפיסה העקרונית המלווה אנשים כמותה היא, שעם כל החשיבות לדת לא היא זו שצריכה לקבוע את מדיניות המדינה.