מחקר מעניין במיוחד הוצג בכנס על ידי ד"ר אריק כהן. הממצאים שלו העלו שהשואה חשובה בעיני התלמידים והמורים בישראל. והמספרים מדברים בעד עצמם. 80% מהתלמידים אומרים שהנושאים הנלמדים בשיעורים אודות השואה רלוונטיים לחייהם. 76% מהתלמידים ו– 96% מהמורים טוענים שהשואה משפיעה על תפישת עולמם. 85% מהמורים רואים את השואה כאסון לכלל האנושות ולא רק לעם היהודי.
78% ממנהלי חטיבות הביניים ו 87% מהמורים המליצו להגדיל את מספר השעות המוקדשות להוראת השואה. גם המסע לפולין מגביר את המודעות וההבנה בחשיבות הנושא. נתון נוסף מפתיע ומעורר דאגה. כ- 30% מהמורים אינם יודעים מי זה... מרדכי אנילביץ' (!) וזה במערכת חינוך שמדגישה את פועלו. במדינה בה קיים קיבוץ הנושא את שמו ומוזיאון פעיל המספר את סיפור השואה ואת סיפורה של מלחמת הקוממיות.
כל יום נפתח בפאנל של מומחים. ביניהם: פרופ' באואר, פרופ' דינה פורת, גב' אסתר פרבשטיין, מר אבנר שלו, גב' שולמית אימבר, מר פול סלמונס, פרופ' אהרון ברק, פרופ' שבייד, גב' שולמית שן דור. שיחה מרגשת ומרשימה נשמעה מפי שמואל שילה, ניצול מ"שם" ושחקן במקצועו. הוא הדגיש- אף שאינו מקפיד על שמירת מצוות- את חשיבותה של השבת, אותה הוא כקיבוצניק, מעביר לנכדיו. וזאת כדי לשמור על מסורת בית אבא, ניגוניה ובעיקר געגועיה לבית המקדש ולארץ ישראל.
הוא הדגיש שלא השואה הקימה את מדינת ישראל, אלא געגועי היהודים. הן באירופה, הן בתימן, הן בעירק ובמרוקו. וכמובן, חלוצי דגניה, נגבה, נהלל, פתח תקווה, תל אביב, רוחמה ועוד. גם אהרון ברק הדגיש את לקחיו- כילד באותם ימי אימה- על המרכזיות והחשיבות של מדינת ישראל. וחבל שלא הסביר איך הדברים מתישבים עם פליטות הפה שלו המעמידות את הישראלים כגזענים על הסיכונים הנובעים מכך. גם דבריו על כבוד האדם של כל אחד והחובה לשמור על כך, אינם מתישבים עם התנהלותו בימי הגרוש של יהודי קטיף וההתמודדות עם תוצאותיו.
לאחר הפתיחה התקיימו במשך היום סדנאות במגוון נושאים, הצגות, סיורים ומפגשים מאלפי בינה. בהם נטל הציבור חלק פעיל. הכנס ננעל בשיחתו של יו"ר מועצת יד ושם, הרה"ג ישראל מאיר לאו שליט"א. כבר בכניסתו כיבד אותו הקהל בקימה ובתשואות ממושכות. שחזרו על עצמן ביתר שאת בסיימו את דבריו. לא אוכל להביא אותם, פן אפגע בעוצמתם בלא הכשרון הרטורי של הרב. ואסתפק בנקודה אחת. כמי שהיה ילד באותם ימים ונשאל לימים "מה השואה נתנה לך?" משיב הילד שבגר להיות הרב הראשי בארץ היהודים: המבט על אירועי החיים מקבל פרופורציה אחרת. רואים את הדברים אחרת.
ויהי זה הלקח של כולנו תחת כותרת הכנס "בין שבר להמשכיות". שנביא יחס אחר לחיי היום יום. פרופורציה נכונה ומאוזנת יותר- כשהמטען הזה מהדהד בראשנו.