לילותיהם של תושבי ישובים רבים ביו"ש מלווים בקולות נפץ וירי מכיוון הכפרים הערביים. מערכת הביטחון מרגיעה ואומרת: אלו יריות צהלה מחתונות.
אנחנו מביאים כאן את סיפוריהן של שתי משפחות שקליעי החגיגות הללו הגיעו לתוך הבית שלהם. באחד המקרים סמוך מאוד למיטת תינוקת בת פחות משנה. ואלו לא המקרים היחידים.
מנחם לף, תושב הישוב כוכב יעקב הסמוך לרמאללה, מספר על קליע רובה שחדר דרך גג הקראוון שלו והגיע אל שולחן הסלון בביתו. הוא מספר כי הוא עצמו ורעייתו לא היו בבית בשעת הירי ולפגיעה התוודעו רק למחרת.
הוא מספר כי השוטרים שהגיעו למקום כדי לאסוף עדויות ולקחת את הקליע ענו לשאלתו מה נעשה נגד ירי מעין זה במילים "אין מה לעשות. דברים כאלה קורים...". לף אינו רוצה לחשוב מה היה קורה אם המקרים הללו היו מסתיימים אחרת, בפגיעה בנפש. הוא גם מעדיף שלא לחשוב מה היה קורה לו הירי היה עושה את המסלול ההפוך ונורה מישוב יהודי לעבר בית ערבי.
ישראל וונדי הוא תושב אחת השכונות בבית אל וגם את גג הקראוון שלו חדר קליע, אך פגיעתו של קליע זה הייתה מסוכנת יותר. הוא פגע סמוך למיטת בתו בת הפחות משנה. זאת בלילה בו פגע קליע גם בגג הקראוון של שכנו.
וונדי מספר שכוחות הביטחון הוזעקו לבקשת שכנו, אך הוא לא חש בפגיעה בגג הקראוון שלו בשעת מעשה, אך זכר את הירי מהכפר הסמוך. למחרת הבחינה רעייתו בפגיעת הקליע סמוך למיטת התינוקת ואז נזכרה בבכי הבלתי מוסבר של התינוקת.
גם במקרה זה לא נעשה דבר על ידי כוחות הביטחון, ככל הנראה כדי למנוע חיכוך נוסף עם האוכלוסייה הפלשתינית.