פרופ' שלום רוזנברג מהאוניברסיטה העברית בירושלים מתייחס לביקורת שהטיח הרב הראשי הצבאי, תא"ל אביחי רונצקי, בעיתון הצבאי "במחנה", במהלכה ביקר את "פרוייקט הגאווה" של העיתון שעסק בקצינים הומוסקסואלים המשרתים בעמדות מפתח בצה"ל.
פרופ' רוזנברג אומר בראיון לערוץ 7 כי מדובר בתופעה מוכרת שבכל פעם שיש פגיעה או רצח ממהרים להאשים גם את אלה שמעבירים ביקורת עניינית, "לא קראתי את עיתון במחנה, אבל יש פה ללא ספק תופעה שמוצאים אותה גם בתחומים נוספים, הרי עדיין לא יודעים מי היה הרוצח באותו מועדון בתל אביב, אבל בוא נניח שהרוצח עשה את זה מסיבות אידיאולוגיות הרי במו ידיו הוא ירה לעצמו ברגל, כי עכשיו אף אחד לא יוכל לדבר בצורה לגיטימית נגד התופעה כי מייד יאשימו אותו בהסתה. כך היה גם עם ברוך גולדשטיין בחברון לאחר רצח רבין. בפוליטיקה נאמר אל תהיה צודק תהיה חכם, מעשים כאלה פוגעים במאבק שלנו בתרבויות כאלה. הנה אם אני לדוגמא אדבר נגד זה מייד עכשיו יאשימו אותי. תראה את אותו חייל שעצרו אותו כי הוא כתב בפורום נגד הומואים, הרי אם הוא היה באמת רוצה לפגוע בהם הוא לא היה כותב על כך בפורום גלוי, אבל זה מה שקורה כשיש מישהו שפוגע פיזית, אותו אדם בעצם פוגע ביכולת שלנו לקיים מאבק אמיתי".
לדבריו הסוגיה של התייחסות להומוסקסואלים היא אכן בעייתית, "יש פה שאלה עקרונית איך מתייחסים לתופעה הזאת, האם כמו אל חילול שבת שאפשר לחיות עם זה למרות שאני לא מסכים עם זה, קרי מצוות שמעיות, או שמבחינתו זו מצווה שכלית ואנחנו לא יכולים לחיות איתה. לדעתי אם מתייחסים לפרט, הרי שיש באמת אנשים שיש להם בעיות בתחום הזה, עד כדי התאבדות. פעם באמת חשבו שזו מחלה או תופעה פתולוגית, אבל גם היום צריך להבין שיש אנשים עם בעייה וצריך להבין אותם, אבל כשזה הופך להיות מעניין פרטי לפעילות ציבורית, עד כדי כך שהאוכלוסיה הזאת רוצה לעשות ארועים ומצעדים כדי להפוך את זה לאלטרנטיבה תרבותית בכל העולם - פה יש בעייה. זאת אומרת אם זה אדם פרטי אני אפילו צריך לרחם עליו אבל כתופעה אפשר להתנגד לזה, אם הם מנסים לייסד תרבות שתלחם למען דברים שונים פה יש לי בעייה איתם".