עוד נטען, כי המכתב נשלח לפני כשלושה חודשים, והודלף סמוך לרצח במועדון הנוער – כדי לפגוע ברב.
"בעקבות גל פרסומים והתבטאויות נוטפות זעם קדוש", כותב הרב, "בתגובה לפרסומו של מכתב אישי ששלח הרבצ"ר לראש אכ"א, לקצין חינוך ראשי ולמפקד 'במחנה', חשתי שאין ביכולתי להחריש ובאתי להעמיד את הדברים על דיוקם".
לדברי הרב הצבאי: "דבר ידוע הוא בצה"ל, מרמת החיילים בשטח ועד המח"טים, שדלתו של הרבצ"ר פתוחה לכל, וכל אדם – דתי כחילוני, מתקבל אצלו באהבה רבה ובחיבוק אוהד. קשה לשכוח את התמונות מ'עופרת יצוקה' ומשאר תרגילים שונים בצה"ל, אשר לרובם ככולם מקפיד הרבצ"ר להגיע, לחזק את הלוחמים ולצפות בהם בהשתאות".
"דבר ידוע הוא בצה"ל, מרמת החיילים בשטח ועד המח"טים, שדלתו של הרבצ"ר פתוחה לכל, וכל אדם – דתי כחילוני, מתקבל אצלו באהבה רבה ובחיבוק אוהד 
"גם ביחס להומואים – המכונים בשפת המגזר הדתי 'בעלי הנטיות ההפוכות' – בטוחני שכל אחד מהם יתקבל אצל הרבצ"ר. מאידך, המרחק בין זה לבין ייחוד גיליון של ביטאון מרכזי וחשוב בצה"ל לאוכלוסיה זו, והצדעה לדגל הגאווה – כמרחק שמים מארץ".
"מעבר לפגיעה שיש בכך בחלק משמעותי מאוכלוסיית צה"ל, ובכללם החיילים שומרי המצוות", הוסיף הרב, "מעבר לפגיעה במוניטין של 'במחנה' והפיכתו מביטאון כלל צה"לי חשוב לעיתון אשר קרוב יותר בתכניו לצהובון, ראה לעצמו הרב הצבאי הראשי חובה אישית להביע את כאבו על הקדשת במה כה מרכזית, שאמורה להיות במרכז הקונצנזוס".
"אגב, מחאה דומה, ואולי חריפה אף יותר היתה יוצאת מלשכת הרבצ"ר לו היה מוקדש גיליון שלם של 'במחנה' למתכוני בישול מאכלים שאינם כשרים, או לדרכים שונות ומגוונות לחילול שבת. הרבנות הצבאית, כמו גם עיתון 'במחנה' שניהם גופים האמורים לדאוג ולהתאים לכלל צה"ל, ואסור להם לחטוא בפגיעה ברגשות חייל זה או אחר".
הרב הצבאי הוסיף ותקף את הגורמים שהדליפו את מכתבו הרגיש של הרב רונצקי לתקשורת: "מתוך תפיסה זו, וברגישות רבה, בחר הרבצ"ר לפנות באופן אישי לראש אכ"א לקצין חינוך ראשי ולמפקד 'במחנה', כדי להביע מחאה מחד, ולהימנע מפגיעה אישית במי שנמנה על אוכלוסיית ההומואים. עם זאת, דומה שרגישותו של הרבצ"ר בעניין לא הועילה כנגד אינטרסנטים שונים, אשר כנראה לא הדאגה לאוכלוסיה זו או אחרת עומדת לנגד עיניהם, אלא הרצון להחליש את הרבנות, גם במחיר פגיעה באחרים וסילוף דבריו של הרבצ"ר כאילו יש בליבו משהו אישי נגד ההומואים. אם לא כן, אתקשה להבין מדוע בחר מי שבחר לפרסם את דבר המכתב, אשר נשלח זמן רב לפני הרצח המחריד ב'בר-נוער' דווקא בעת הזו תוך ניסיון נואל לקשר בין הרצח לבין המכתב".
"ארשה לעצמי אף לתהות האם עלה בדעת מישהו לבצע תחקיר, כפי שהיה ראוי שייעשה, מנין הודלף לעיתונות המכתב הרגיש, אשר בכוונה מוען לשלושה אנשים בלבד. השאלה המתבקשת היא, מי, אפוא, פגע בהומואים במכתב אישי זה – הרבצ"ר שביקש להביע מחאה שקטה ועדינה, או מדליפי המכתב, מפרסמיו ומכתתי העטים לחרבות, אשר מנסים (בהצלחה, יש לומר) לרתום את מאבקם ברבצ"ר ואת ניסיונותיהם לשפר את מעמדם הציבורי על גבם של ההומואים?".