בימים אלה של עלייתה מחדש של סוגיית הסירוב לפקודות צבאיות כאלה ואחרות מספר העיתונאי דוד בדין ביומן ערוץ 7 על תנועת סירוב שכבשה את ליבו לפני ארבעים שנה, כאשר עלה לארץ. המודל של אותה תנועת סירוב היה העיתונאי והסופר עמוס קינן שהפך מחייל נחקר לגיבור תרבות.
"אני גאה מאוד שהייתי סרבן גיוס במלחמת ווייטנם", אומר בדין. "עליתי לארץ כשהמודל שלי היה עמוס קינן שסירב להרוס כפרים ערבים על בסיס חוקי נירנברג וחוקי האו"ם, בעיקר לנוכח אמנת זכויות האדם של האו"ם אמנה האוסרת הרס ישובים על בסיס גזעני", הוא אומר ומציין שישראל עצמה חתומה על האמנה הזו שכוללת גם איסור על הרס רכוש, אם זה נעשה על בסיס גזעני אתני. "חשוב להדגיש שכאשר אנחנו מסתמכים רק על האוכלוסייה הדתית אנחנו נסמכים על עשרה אחוזים בלבד, אבל אם נדבר על סרבנות מצפון אנחנו מדברים על היקפים גדולים הרבה יותר", אומר בדין.
"למדתי מעמוס קינן שכשהוא סירב פקודה להרוס כפרים ערבים הוא הפך לגיבור תרבות", הוא אומר ומספר על האירוע בו ניתנה פקודה ליישור כפרים ערבים כדי לסלול את כביש ירושלים תל אביב. ההרס החל וקינן עורר את תשומת לב הציבור לפקודות הללו, ומאוחר יותר פרסם במאמר שכתב את פרטי ההסכם אליו הגיע עם ראשי הצבא שקבעו שיותר לא יפורסמו פקודות מסוג זה.
לטעמו של בדין, "הציונות הדתית צריכה לדבר באופן רחב יותר, גם על תקדים עמוס קינן שהפך לגיבור תרבות. הוא לא קיבל עונש. היו איומים, ולכן היה משפט והתגובות הציבוריות הביאו למסקנה שפקודות כאלה אסור שיקרו". לדבריו על הציונות הדתית "לחשוב על בריתות נוספות. אולי לא עם השמאל הקיצוני אבל יש מספיק ארגונים בארץ שעוסקים בזכויות אדם שאולי אם ידברו איתם בשפה של זכויות אדם, בשפה של חוקי נירנברג ובשפה של עמוס קינן התמיכה תהיה רחבה יותר. היום זה נתפס כאמירה של עשרה אחוזים בלבד מהאוכלוסייה וחבל".