ועדת הפרס ציינה בנימוקיה, כי נתן שחם, מן הבולטים בסופרי דור תש"ח, נמנה עם לוחמי הפלמ"ח שהניפו באילת את דגל ישראל המאולתר, דגל הדיו, מעמד שהפך לסמל לסיום הקרבות ולניצחון ישראל במלחמה על עצמאותה.
אביו, הסופר אליעזר שטיינמן, היה מהסופרים שתרמו לשידוד המערכות הדורי בימי העליות השלישית והרביעית ולעליית כוחה של המודרנה התל אביבית. למן ראשית דרכו התבלט נתן שחם ביצירתו הססגונית והעשירה – בסיפורת, במחזאות, בכתיבה תיעודית, וכן בכתיבה ביוגרפית ואוטוביוגרפית. הישגיו בתחום הסיפורת עושים אותו ראוי בעינינו לקבלת פרס ישראל לשנת תשע"ב.
כתיבתו מצטיינת בתבונה, ברגש, בדמיון ובמבע רהוט הנשען על כל רובדי הלשון העברית, הוא יודע לשרטט ביד אמונה דמויות טיפוסיות וכן דמויות ייחודיות מן המציאות הישראלית, בעיקר אנשים שעיסוקם באמנות – באמנות הכתיבה, העיתונאות, הטלוויזיה, המוסיקה ועוד. ספריו עתירי רעיונות, והוא יודע לתת לרעיונותיו ביטוי בהיר ומרתק.
בועדת הפרס היו חברים פרופ' יהודה פרידלנדר ששימש יו"ר הועדה ולצידו חברי הועדה, פרופ' מירון איזקסון, פרופ' אמציה פורת ופרופ' זיוה שמיר.