תחילת המסלול בכניסה לאל רואי (למגיעים מכיוון יקנעם ממשיכים צפונה על כביש 70 עד צומת העמקים. בצומת פונים ימינה ושוב ימינה לאל רואי) יש פינת הנצחה ולידה מתחיל שביל לכיוון מעיין אל רואי.
אורך המסלול: שעה.
דרגת קושי: קל
סיום המסלול: נכנסים לאל רואי וממשיכים לכיוון קריית חרושת. בצומת T פונים ימינה (צפונה) לכביש ללא מוצא.
ציוד מומלץ: מים, כובע, תנ"ך, מפת סימון שבילים מס' 4.
נלך 200 מטר בשביל עד שנגיע למעיין אל רואי. מי המעיין צלולים וזורמים באופן טבעי לנחל הקישון. מהמעיין יוצא שביל מערבה לכיוון נחל הקישון ולאורך השביל יש שלטים עם שמות הצמחים הנמצאים כאן. ליד הקישון יש פינת ישיבה נחמדה וזה המקום לשלוף תנ"ך ולקרוא את סיפור הקרב של ברק בן אבינעם מול סיסרא (שופטים ד - ה). יש המזהים את עירו "חרושת הגויים" בתל מעמר הסמוך לצומת העמקים או בכל מיני מקומות שונים באזור. אם כך ואם כך נחזור על עקבותינו לא לפני שנשים לב שמעל המעיין יש פסי רכבת ישנים. בטרם נתהה מה עושים כאן הפסים נפנה ימינה (דרומה) ונלך כ400 מטר עד שנגיע לתחנת אל רואי.
תחנת אל רואי הייתה תחנה של רכבת העמק. רכבת זו הייתה סעיף קטן של המסילה החיגא'זית שהובילה מאמינים מוסלמים מדמשק למדינה (בחצי האי ערב). הסעיף הקטן הזה שיצא מחיפה והגיע עד דמשק נבנה אמנם לצרכי העות'מאנים אלא שבאותם ימים, שנת תרס"ה, לא היו הרבה כבישים ומכוניות בארץ ורכבת הייתה כלי תחבורה מועיל.
אמנם, רבים מתושבי העמק טענו שהרכבת איטית מאד עד כדי כך שפעם אחת הציע נהג הרכבת "טרמפ" לרוכב הסוס שלצידו אך הלה השיב "לא תודה, אני ממהר" והמשיך לדרכו. עוד סופר על איטיותה של הרכבת שפעם אחת בנתה ציפור קן על גג הרכבת, כשיצאה הרכבת מחיפה היא הטילה ביצים ועד שהגיע הרכבת לצמח כבר בקעו הגוזלים מהביצים...
עיון בלוח הזמנים שפורסם באותה תקופה מגלה לנו שמי שיצא ברכבת בשמונה בבוקר מחיפה הגיע לדמשק בשמונה בערב. אם החלופה האחרת היא לרכוב על סוס הרי שהרכבת יעילה פי כמה וכמה. מסילת הברזל יצאה מחיפה לכיוון עמק יזרעאל. עברה בעפולה, בית שאן וצמח בדרך ליעדה בדמשק.
לאורך המסילה נבנו תחנות קבועות וגדולות שבהם עצרה הרכבת ומילאה את מחסן הפחם שלה ואת דוד הקיטור במים כדי שתוכל להמשיך לנסוע. בתחנות האלה היה גר צוות תפעולי באופן קבוע. אחת התחנות האלה שומרה, שופצה והפכה למוזיאון המספר את סיפורה של רכבת העמק. שמה הערבי של התחנה היה תל שמאם ושמה העברי כפר יהושע (יש לתאם ביקור מראש 04-9534226).
תחנת אל רואי לעומתה הייתה תחנה קטנה. לפני שנפתחה תחנה זו היו הפועלים צריכים ללכת עד קריית חרושת הסמוכה או לקפוץ על הרכבת תוך כדי נסיעה (במהירות של 25 קמ"ש זה אכן אפשרי). כמות התחנות היו עניין משתנה. בין צמח לחיפה היו שמונה תחנות קבועות ועוד הרבה תחנות קטנות. בשיא פריחתה היו בקטע הזה לא פחות מ48 תחנות!!! עם הקמת המדינה פוצצו הגשרים של הרכבת כדי למנוע מהאויב להשתמש בה ותוך זמן קצר היא יצאה משימוש פעיל. כיום מי שנוסע בעמק יכול לראות את רכבת העמק חוזרת ובגדול. בימים אלו ממש נבנה תוואי חדש – ע"ג התוואי הישן שיחבר את העמק לחיפה ולרשת רכבת ישראל.
רכבת העמק גרמה לתנופת פיתוח אדירה בעמק בתקופה שהיא פעלה. זה יכול להזכיר לנו את הסיפור של יוסף מוקיר שבת. גוי שעובד קשה ויהודי שיורש אותו. אם העות'מאנים היו יודעים שהם לא יספיקו ליהנות מהרכבת כי האימפריה שלהם תתמוטט הם לא היו טורחים לבנות את הרכבת אבל לקב"ה היו תכנונים אחרים וככה זכינו לראות את אדמות ישראל בעמק נגאלות משממונם על ידי עם ישראל שחזר לאדמתו.
לפרטים והדרכה: יוחאי חלפון, מרכז סיור ולימוד בשבילנו 04-6662333
צילום: יהושע לביא