אז האזינו, אז מה? / אלון פנקס, לשעבר הקונסול הישראלי בניו-יורק, פרשן לענייני חוץ
סערה גדולה הכתה בכוס התה התקשורתית והפוליטית בישראל: ממסמכים מודלפים של הסוכנות לביטחון לאומי (NSA) של ארה"ב התגלה כי הסוכנות יירטה תכתובות דואר אלקטרוני, האזינה לקווי טלפון ניידים וללשכותיהם של ראשי הממשלה אולמרט ונתניהו ושר הביטחון אהוד ברק.
התגובה הראשונית של המערכת השלטונית הייתה רפה: כולם מאזינים לכולם, ידענו שמאזינים. בלאו הכי חומר מסווג לא מועבר באמצעים האלו, וודאי שלא אמורים להתקיים דיאלוגים בנושאים ביטחוניים או מבצעיים ברשתות תקשורת שידוע שהן פרוצות.
כל זה נכון, אבל אלו הנחות עבודה, לא תגובה מושכלת של מדינת ישראל.
ישנן כמה עובדות יסוד שראוי לחזור עליהן למען הבהירות. ראשית, ראש ממשלת ישראל, שר הביטחון, שר החוץ, הרמטכ"ל, ראש המוסד ועוד שורת בכירים יוצאים מנקודת הנחה שמנסים להאזין להם. גם ארה"ב. הם יודעים שמאזינים להם ויודעים שהאמריקאים יודעים שהם יודעים, סליחה על ההתחכמות. שנית, חומר מסווג לא עובר בווטסאפ, בסמס, באימייל, באינסטגרם, בפייסבוק או בכל אמצעי או תשתית דיגיטלית-אינטרנטית אחרת. ולבסוף, יש ריגול ויש איסוף מידע מדיני-פוליטי על אישים. לא כל ציתות, מעקב, יירוט או חדירה למחשבים נועד לכרות מידע מודיעיני ביטחוני.
עם כל ההנחות הללו, הידיעה שזה אכן נעשה תדיר וש"תמיד ידענו" לא צריכה לפטור את ישראל מתגובה. אבל התגובה לא הייתה משמעותית או יעילה: ראש הממשלה אמר בפומבי שזה חמור ושורה של שרים ופוליטיקאים התחרו בהתלהמות לא עניינית וחסרת פרופורציה.
מלכתחילה, הסיפור לא באמת היה סיפור. פרשת המסמכים שאדוארד סנואדן לקח עמו ומדליף כבר הגיעה לשיאה התקשורתי כאשר הסתבר שארה"ב האזינה לקנצלרית גרמניה ולנשיאת ברזיל. כך שיירוט תכתובות דואר אלקטרוני של אהוד אולמרט לא הרעיד את העולם. בקושי את ישראל שבתוך יומיים עברה למשבר הבא.
ועם כל זה, ישראל לא יכולה שלא להגיב. התגובה הנכונה הייתה צריכה להיות שתיקה פומבית, שיחת טלפון אישית בין ראש הממשלה לנשיא ארה"ב ופרסום העובדה היבשה ש"הנושא עלה בשיחתם". אובמה כבר הורה על תהליך קביעת נהלים ואיזונים ב‑NSA בלאו הכי. לזעוק שארה"ב "חצתה קווים אדומים" נשמע מגוחך.
תגובה חשאית למען פולארד / יוסי מלמן, פרשן לענייני ביטחון ומודיעין ב'סופהשבוע'
ישראל צריכה להגיב, נקודה. השאלה היא האם להגיב מהבטן או מהראש. אם מהבטן, צריך להגיב בתקיפות ובחומרה. על ישראל להביע את דעתה על חומרת המעשה ולנסות לדחוק את האמריקאים בזירה הציבורית ולהראות את אמות המידה הכפולות שלהם, בוודאי בכל מה שקשור לישראל וליהונתן פולארד.
אך אם המטרה של ישראל בעקבות פרשת הריגול היא שחרור פולארד, איני חושב שהזירה הציבורית היא המקום לכך. אני לא בטוח שאפילו אמירות חריפות של ראש הממשלה בעניין פולארד יעזרו. ולכן סבור אני שעכשיו זו ההזדמנות לנצל את אמות המידה הכפולות של האמריקאים למהלך משמעותי מאחורי הקלעים.
ראשי קהילת המודיעין של ישראל - ראשי המוסד, אמ"ן ושב"כ - צריכים לפנות למקביליהם בארצות הברית ולומר להם: בזמנו, לאחר מעצרו של פולארד הפקנו לקחים, אפילו פירקנו את היחידה שהפעילה את פולארד והכרזנו שמדובר במעשה חד פעמי שלא יחזור על עצמו. ועכשיו אתם פועלים נגד בת ברית שלכם. אמנם לא באמצעות הפעלת סוכן, אבל על ידי האזנה לראש הממשלה ולשר ביטחון. זהו מעשה חמור של בגידה בבן ברית ותקיעת סכין בגב. אנו באים כעת ליישר את ההדורים ולקבוע בינינו אמנה חדשה, שתחזור על ההבנות הישנות ולפיהן אף מדינה לא מרגלת נגד השנייה (וישנן הבנות כאלה שתחילתן בשנות החמישים). זו גם ההזדמנות לדרוש מכם, שמקרבכם יצאו המתנגדים הגדולים לשחרורו של פולארד - אתם אלה שצריכים להניף את נס החמלה, הרחמים וההליכה לקראת ישראל ולפעול לשחרר את פולארד.
הבעיה של נשיאי ארה"ב לדורותיהם, גם של קלינטון וגם של בוש לא הייתה שהם לא היו מוכנים לחון את פולארד. קלינטון הסכים לכך בזמנו, אך ראש ה‑CIA ג'ורג' טנט הודיע שבכוונתו להתפטר אם פולארד ישוחרר. כלומר ההתנגדות באה מהדרג המבצע, ממשרד המשפטים ומראשי קהילת המודיעין. ולכן צריך ללכת בשקט לראשי קהילת המודיעין ולבקש שהם יסירו את ההתנגדות לשחרורו של פולארד. ואם הם ילכו עם זה לנשיא, אני מאמין שפולארד יזכה לחנינה.
לסיכום, צריכה להיות תגובה ישראלית ואפילו מחאה דיפלומטית, אך אם רוצים להשיג בונוס מכל הפרשה – להגיע להסכמה מחודשת ששתי המדינות יחדלו מלרגל זו נגד רעותה ובעיקר להשיג את שחרורו של פולארד, יש לנהל דיון חשאי מול ראשי קהילת המודיעין בארה"ב.
קצה הקרחון של הבחישה האמריקנית / קרוליין גליק, עיתונאית, ממייסדי אתר 'לאטמה', עמיתה במרכז למדיניות ביטחון
הגילויים מהשבוע האחרון אודות פעילות ריגול אינטנסיבית ואף אובססיבית של ארצות הברית נגד ישראל אינם מפתיעים. כבר שנים ידוע שוושינגטון רואה בישראל יעד ריגול ראשון במעלה – שוות ערך לגדולות באויבותיה: קובה, איראן ורוסיה.
למרבה הצער, פעילות ריגול חשאית אינה הדרך היחידה ואף לא העיקרית שבה ארה"ב פועלת נגד ישראל. תחום הפעילות העיקרי שלה במישור זה הוא פעילות חתרנית שתכליתה להגביר את התלות האסטרטגית של ישראל בארצות הברית. היעד העיקרי לכך הוא הקצונה הבכירה של צה"ל וראשי זרועות הביטחון האחרות.
המקרה הכי בולט של פעילות חתרנית כזאת הוא פרשת מטוס הלביא. במהלך שנות ה‑80 הלביא פותח בשיתוף פעולה ובתמיכה מלאה של הקונגרס האמריקני ושל גורמי מפתח בממשל רייגן. אולם בפנטגון הבינו כי פיתוח הלביא היה מצמצם, אם לא מבטל לחלוטין, את התלות האסטרטגית של ישראל בארצות הברית. על כן, אנשי הפנטגון ריכזו את פעילות ההתנגדות שלהם לפרויקט הלביא בשתדלנות בקרב אנשי חיל האוויר וסגן הרמטכ"ל דאז, אהוד ברק.
הייתה זאת ההתנגדות של מפקדי חיל האוויר ושל ברק שהכריעה את הכף וגרמה לממשלה לבטל את התוכנית החשובה ביותר שישראל פיתחה אי פעם. בכך הם דנו את ישראל לתלות המחניקה בארצות הברית אשר ממנה אנחנו סובלים היום.
הפעילות החתרנית האמריקנית בקרב מפקדי צה"ל רק הלכה וגברה מאז, עד שבשנים האחרונות היינו עדים למקרים רבים של מפקדי זרועות הביטחון שיוצאים בפרהסיה נגד הממשלה בסוגיות האסטרטגיות הכי כבדות, כמו תוכנית הגרעין האיראנית וגבולות הקבע של ישראל.
הגילויים האחרונים אודות הריגול האמריקני נגד ישראל מציבים את סוגיית העוינות של הממסד האמריקנית לישראל חזקה במרכז סדר היום. יש למנף את המודעות הציבורית למצב על מנת לסגור את הדלת הפתוחה שיש לפנטגון ולמחלקת המדינה לדלתות לשכות האלופים בקריה.
תשובות הגולשים:
הזדמנות לשחרור פולארד / אמיר בן-דוד, ירושלים
ממשלת ישראל חייבת להראות שהיא אינה אסקופה נדרכת. היא חייבת להראות שיש לה אופי, שיש לה כבוד. על כן היא צריכה להתנות את המשך השיחות עם הפלשתינים בשחרורו של פולארד! הקפאת כל השיחות והקפאת תפקידה של אמריקה כמתווכת בשיחות עד שלא נראה את יונתן פולארד חופשי ומשוחרר בארץ.
ואם נשאל, מה הקשר? אם אמריקה חפצה להיות מתווכת הוגנת, שתוכיח את הגינותה לעם ישראל. אין הגינות בהחזקת פולארד!
להתנתק מהאמריקנים / משה שמואליאן, כוכב יעקב
בעקבות המידע הזה אני חושב שיש להודיע לארצות הברית על הפרת ברית איתנו, ולהבהיר להם שגם לנו יש דעה משלנו. אם הם לא מקבלים את זה, כנראה שזה איתות מלמעלה שאנחנו צריכים להיות עם מיוחד שאורו מופץ לכל הגויים, ולא להיות עם שהוא צל לכל הגויים.
ואם זה דורש התנתקות מהאמריקניים, כדאי שזה יקרה מהר. אנחנו לא בגלות אלא בגאולה, וזה עוד שלב בהתקדמות בגאולה.