'אלירן אלבז מארח', אלירן אלבז
לא נעים לומר, אבל האלבום של אלירן אלבז שכב אצלי במשך תקופה ארוכה על המדף, כתקליט שאין לו הופכין לצד ב'. עוד כמה שבועות כאלה, והייתי יכול לשכוח מקיומו חלילה. אלא שאז הגיע חודש אלול, חודש הסליחות, עם קול השופר ועם החזן המייבב, וגם אם אתה בכלל פולני – בכל זאת זה צובט בלב.
אווירת הסליחות העולה מבתי הכנסת בסביבה, זו שבאה השנה בדיוק בזמן על רקע המאורעות האחרונים, הזכירה לי את אלבז. ואכן, האלבום שלו מתאים להפליא לתקופה הזאת.
למה הוא כל כך שייך לתקופה? אולי אני לא האדם הנכון לומר זאת, מכיוון שלא נולדתי בדור המתאים ולעדות המתאימות, אבל אני מאמין שלא מעט מקוראינו – בעיקר אלה שהחלו עכשיו להשכים עם שחר לבית הכנסת – מרגישים געגוע מסוים לזמר המזרחי-מסורתי של פעם. כש"עננו" ו"אדון הסליחות" מתחילים להתנגן לך בראש, אתה עשוי להיזכר בפיוטים האותנטיים. כשהמוזיקה הייתה פשוטה ונקייה, כשהסלסולים היו רק הקישוט של הנשמה, כשהיה ברור שלהשתמש במוזיקה אלקטרונית זה כמו לקנות מטבוחה מוכנה בסופר.
אלירן אלבז, לפחות כפי שעולה מהחוברת המצורפת לאלבומו, לקח על עצמו להחזיר עטרה ליושנה. אמנם יכולת השיפוט שלי מוגבלת, כאמור, בשל שייכותי לדור אשר לא ידע את ג'ו עמר, אבל נראה לי שבסך הכול אלבז עמד לא רע ביעד שהציב לעצמו. המוזיקה שלו אכן פשוטה, בלי סלסולי יתר ועם הרבה שמחה. גם הרפרטואר כולל מבחר נאה מהשירה המזרחית של העשורים הקודמים, ולאו דווקא מתוך הסידור. תוכלו לשמוע שם מגוון של שירים מוכרים, מ"נגילה הללויה" דרך "אל תירא ישראל" ועד "אני מראש העין, מדבר בחי"ת ועי"ן".
עוד נקודה ראויה לציון משתקפת משמו של האלבום, 'אלירן אלבז מארח'. לא מעט אלבומים שיצאו לאחרונה בזמר היהודי הים-תיכוני מתאפיינים באירוח מסיבי, סוללה של זמרים מופיעה בדיסק של זמר אחד. אצל אלבז זה מגיע לשיא: בכל רצועה מתארח זמר אחר (בין האורחים: משה גיאת, דודו דרעי, איציק אשל ועוד).
יש זמרים שריבוי האורחים מסייע לתדמית שלהם (אם אהוד בנאי ושולי רנד שרים איתי, סימן שאני ממש תותח), אבל במקרה הזה, בעיקר לאור כמות האורחים המופלגת, אני מניח שיש כאן רצון אמיתי לחיבור ולשיתוף פעולה מרבי. בנוסף לכך, הכנסת האורחים תורמת לאווירה של בית הכנסת הישן, עד שאפשר להריח מבעד לדיסק את הקפה השחור.