להמשיך הלאה - אחרי שאבא הכין את השטחאלירן אהרון

יהושע מרק, בנו של הרב מיכאל מרק הי"ד מספר בראיון מרגש לערוץ 7 על אביו, מהזוית האישית שלו.

"קודם כל אבא - מעל הכל היה אבא. חבר טוב למיליון אנשים. אבא ידע טוב מאוד מה טוב לילדים שלו. הוא ידע מצד אחד לומר אלה חיים שלך ואתה תדע מה לעשות - ומצד שני ידע לשים דברים על השולחן ולומר את כל מה שהוא חושב - איך שהוא חושב.

''בסוף, הרבה מאוד פעמים אחרי שאבא אמר את שלו, חשבתי על זה והגעתי למסקנה שהוא צודק. אבא ידע להוביל אותי למרחב הנכון", מודה יהושע.

יהושע מתאר כיצד קיבל אותו אביו, לאחר שגילה כי בנו אינו צועד בדרכו שלו. "הרבה הורים דתיים מקבלים את הילדים שלהם שהם לא דתיים - זה לא דבר שהוא חריג, אבל לדעת לא רק לומר 'אני מקבל אותך ואוהב אותך' - אלא שהוא מצליח להיכנס למקום שלי, שהוא רחוק מאוד ממנו - ולהבין אותי.

''במקום להתחיל לומר לי מה ראוי בעיניו לעשות - הוא עזב את הכול וראה את זה נטו בעיניים שלי. הוא פשוט עזב את העולם שלו לרגע - נכנס לעולם שלי והיה שם כל כולו. מול עיניו הייתי אני".

לדברי הבן השכול, זה היה הקסם באביו. "הוא ידע להתאים את עצמו לכל סיטואציה. ולא ממקום שהוא היה פחות הוא. להכיל את כל הניגודיות והזויות. זה היה אבא".

הרב מיכאל מרק ורעייתו חוה
הרב מיכאל מרק ורעייתו חוהצילום: באדיבות המשפחה

איך ממשיכים הלאה?

"זו שאלה שכל החיים שאלתי את עצמי בכל מובן - ותמיד התשובה הייתה ברורה - כי אבא שם. אם זה כל התקופה האחרונה שהשתחררתי מהצבא והחלטתי להיות עצמאי וזו תקופה קשה - אבא כל הזמן אמר לי 'בוא נעשה את הדברים לאט לאט'. תמיד היה לי ביטחון בכל מצב - כי היה את אבא ויש את המרחב לטעות. כי הוא יאסוף אותי תמיד לא משנה מה יקרה.

"אני חושב שלהמשיך הלאה עכשיו זה להבין שאבא, סוג של עשה את כל ההכנות האחרונות, הכין לי את השטח ונתן לי את הכלים - ועכשיו זה להגיד לו אבא זה לא היה סתם. אנחנו יכולים - ואנחנו נעשה את זה".

מעניין שדווקא בעתות כאלה מרגישים את האחדות הגדולה של עם ישראל.

"יש משהו בכאב ובאובדן שמאחד אנשים. זה כל כך מתאים לאבא - לאחד. לאחד ניגודים, אנשים ותורות. הוא למד טאי-צ'י וקונג פו מעבר לתורה ולקבלה - והוא לימד איך התורות הסיניות והקבלה מתאחדות והן בסופו של דבר דבר אחד. אני חושב שגם אנחנו באופן אישי - וגם עם ישראל והעולם - הכאב הזה מלמד אותנו שבסוף אנחנו אחד".

"זה לא משנה אם זה אבא שלי או משפחה של אדם שנספה בקטמנדו או בצונאמי איפשהו. בסוף כולנו בני אדם - וכשבנאדם מאבד איש קרוב או אהוב, זה לא משנה אם הוא מתנחל, שמאלני, חרדי, סיני, יפני או איראני - זה כואב. זה מקום לא נעים - אבל כאמור, הוא מלמד אותנו שכולנו אחד".