אישה יפה וצעירה בת 22 המתינה למעלית בבית חולים הדסה הר הצופים. כל מבוקשה היה להגיע לחדר לידה. היא הייתה בסוף ההיריון. היא הגיע לשם עם בן זוגה. אך כשהגיעה המעלית לא אפשרו לו לעלות, ביקשו ממנו להמתין למטה. ואולי אלו היו הנהלים בעבר.
באותו שלב היא הביטה בו כאילו איזה חשש עלה בה ורק הדמעות זלגו מעיניה. הוא ניסה לעשות לעברה תנועת ראש מרגיעה כאילו יהיה בסדר אבל אצלה זה לא עבד. מין הרגשה שכזאת. אותה דמות נחרטה בראשו. משם היא לא חזרה. אחרי הלידה הודיעו לו שהיא נפטרה משטף דם במוח. אותה ילדה יפה בת 22.
המידע שהגיע לאחר מכן מספר כי כתשע יולדות מתו באותה העת ועל כולן נאמר כי מתו משטף דם במוח. לאחר ברור של המשטרה הבריטית, עלו על הסיפור שאותו רופא שהיה גם גרמני הזריק חומר רעיל לאותן יולדות ורצח אותן. זה המידע היבש שהעבירו הלאה וכך גם אני קיבלתי.
כאשר הגיעו לביתו השוטרים הבריטים כדי לאסור אותו ואולי אף להעמידו לדין מצאו אותו תלוי. הוא גזר על עצמו את הדין. והתקופה היא תקופת מלחמת העולם השנייה והימים הם אותם ימים בהם שישה מיליון נרצחים על אדמות פולין ע"י הנאצים המרצחים. אבל הילדה הקטנה שנולדה לאותה צעירה נלקחה מאותה שכונה שגדלה, מאה שערים, לבית יתומות שדאז היה במרכז כלל של היום.
יתומה באותה העת היה משהו הרבה יותר מורכב. לא הייתה מדינה ובטח לא רווחה. היא גדלה בלי אימא. מעולם לא הייתה לה סימפטיה לאותה דמות. הדמות התחלפה בדמות הסבתא שהפכה לסוג של אם אותה אישה שניסתה לתת לה הכול. הסבתא הגיבורה שמסרה את נשמתה בגיל 102. אותה ילדה מעולם לא חשבה ללכת, לחקור את מה שמעולם לא היה לה. כי לא היה לה ולא הבינה את החסר.
היא קיבלה תמונה אחת לא ממש ברורה וסיפרו לה שזאת אימא שלה. אפילו השם לא היה ממש ברור. האם קראו לה שרה או שושנה.
רק בגיל שישים כאילו משהו התבשל אצלה והחליטה לעשות מעשה ולצעוד לאותו בית חולים ולבקש לבדוק בארכיון. אבל כנראה היה מידי מאוחר. הרבה מים עברו בנהר ולא מצאה כל ממצא המעיד על אותה פרידה של אימא שלא הספיקה להיות האימא.
אז לא הייתה לי סבתא ואין לי מושג איזה ריח היה לה. אני לא יודעת איך היא קלעה לעצמה את הצמה ואיזה בושם היא שמה. אני לא מכירה את האוכל שהיא אהבה להכין. אין לי צל של מושג אם היא הייתה אישה נקיה שמכבסת כל היום. אולי אפילו ידעה או לא קרוא וכתוב.
אין לה שם ביד ושם ולא חרטו את שמה באף מקום. אפילו הקבר לא קיים. אולי בנו עליו איזו כנסייה או כביש המוביל להר הזיתים או בכלל הכניסו אותה בקבר אחים. אבל היום הרגיש הציף אותי ככה סתם. חשבתי לעצמי שאף אחד לא הנציח את אותה אישה שנרצחה על ידי אותו רופא גרמני ושזה קרה בדיוק במקביל לתקופת השואה. היא לא אחת משישה מיליון, אבל זה היום שכולם ידעו שהיא המיליון ואחד.
האם ניתן להגדיר את זה שואה, או סתם רצח. אין לי מושג. אבל אין מי שינציח את זה. זאת העדות שלי.
לזכרה של סבתא שמעולם לא הייתה לי, אבל הקימה דור שלם. נוחי על משכבך בשלום אישה צעירה ויפה.
אלוקים יזכור!