"ההתרפקות על 'הנוער של פעם' היא ממש לא נכונה, כי כשצריך לצאת ולפעול אנחנו רואים את הנוער יוצא מאזור הנוחות שלו, מגיע ועושה את מה שצריך. וגם זה שאוהבים לכנות אותנו היום 'דור הסמארטפונים' – אז אני חושב שאם הנוער לא היה מתעסק בסמארטפונים, הרבה דברים במדינה הזאת לא היו קורים. היום הפעילות היא שונה, הרבה ממנה מתרחש בכף היד, עם הסמארטפון".
רהוט, בטוח בעצמו ונמרץ, מספק אסף ג'ייסון תשובות ברורות וחדות. הוא רק בן 16, מסיים בימים אלה כיתה י' בישיבת נווה שמואל באפרת. יחד עם חברים נוספים, עומד ג'ייסון מאחורי תנועת 'נוער ריבונות' שהפיקה את הכנס הראשון שלה בהיכל שלמה בירושלים בתחילת השבוע.
"הכול התחיל בערב אחד, שבו ישבתי עם חברי יאיר בוחניק", משחזר ג'ייסון את הולדת התנועה, שקמה רק לפני חודש וחצי. בוחניק היה בקשר עם פעילות הריבונות נדיה מטר ויהודית קצובר, והן שידלו אותו לרתום נוער להסברת נושא הריבונות. בוחניק וג'ייסון היו הדמויות המתאימות ביותר לתפקיד, בעיקר בגלל היסטוריית הפעילות ההתיישבותית שלהם. יחד הם הובילו קבוצות נוער במאבקים על עמונה ועפרה, וגם בימים אלו על נתיב האבות. "שלחנו קישור לקבוצת וואטסאפ בשם 'נוער ריבונות', בקבוצות ששייכות לנוער המאבק בנתיב האבות", מספר ג'ייסון, "תוך לילה אחד הקבוצה התמלאה, שזה 256 משתתפים. פתחנו עוד קבוצה, והתחלנו להוציא חומרי הסברה ולעבוד בצורה יותר מעשית. הוצאנו אנשים לשטח בעשרות מוקדים, תלינו שלטים והחתמנו על עצומות".
אחרי הפריצה הראשונה, ג'ייסון ובוחניק כבר עברו לחשוב על הצעד הבא, שיהפוך את התנועה הקטנה לגרעין מגובש והמוני יותר. "המחשבה להרים כנס באה משתי סיבות: האחת, לפרוץ את מעגל הציבור הקטן שלנו, פעילי המאבק, ולהרחיב את השורות, לפרוץ לתודעה הציבורית. השנייה היא ליצור גרעין גדול יותר מהפעילים בשטח, שאוהדים ומזדהים עם הרעיונות של תנועת הריבונות, גם אם הם יושבים בבית. לא דמיינו שנגיע למספרים העצומים האלה, היו בכנס קרוב ל‑1,500 בני נוער".
"כמו קפיץ שהשתחרר"
"הנערים עמדו בצמתים ובמרכזי הערים ודיברו עם אנשים על ריבונות", מתארת יהודית קצובר את מטרת הכנס מהזווית שלה. "הם הרגישו שהם צריכים לדעת עוד על ריבונות, ולכן פנו אלינו. המטרה הייתה שילמדו יותר על ריבונות מהיבטים שונים, מההיבט הביטחוני והדמוגרפי, איך מתארגנים בשטח ומה המכשולים שבדרך". ואכן, הכנס הציג סוללה של דוברים בסגנונות שונים ומתחומים שונים, מהרב אליהו שדיבר על המצווה שבריבונות ועד יורם אטינגר שעסק בהיבט הדמוגרפי. אחד המושבים המיוחדים בכנס איחד באופן נדיר נציגים של ארבע תנועות נוער שונות – בני עקיבא, עזרא, אריאל ובית"ר – סביב המשימה של ריבונות. בסוף האירוע התקיים גם פאנל עם מומחים מתחומים שונים, שענו על שאלות שהציפו בני הנוער.
"היו שם אנרגיות אדירות, אי אפשר לתאר את ההתלהבות ואת החום שהנוער הזה הקרין", משחזרת קצובר בהתרגשות. "הם ציפו למשימות, זה היה כמו קפיץ שהשתחרר. הרי כבר שנים לא בונים ביישובים ולא מקימים יישובים חדשים, והנוער מרגיש כבוי מזה. הם רק היו צריכים משהו שישחרר את כל האנרגיות שלהם. אחרי הכנס מאות חתמו על כך שיהיו פעילים בתנועה".
אחד הנתונים המפתיעים בנוגע לכנס הוא העובדה שרוב המשתתפים בו הם בני נוער שכלל לא גרים בתחומי יהודה ושומרון. נדיה מטר מקריאה לי רשימה של מוקדים שמהם הגיעו האוטובוסים – אבן שמואל, חיפה, כפר סבא, דימונה, שדרות ואפילו שלוש בנות שהגיעו בטיסה מאילת. יותר מזה: בכנס נכחו גם כמה בני נוער חילונים שהזדהו עם רעיון הריבונות. קבוצה מתנועת הנוער בית"ר, שכאמור נציג שלה השתתף בפאנל תנועות הנוער, אבל גם קבוצה נוספת, שסיפורה הייחודי ריגש במיוחד את מטר. "הגיעה לכנס קבוצה של 15 נערים מתיכון ליאו בק בחיפה, שהיו בהרצאה שלנו בגבעת עוז וגאו"ן במסגרת שבוע יו"ש. זה שבוע שהרבה מאוד תיכונים עוברים, יש תוכנית קבועה שבה הם שומעים גם את מוחמד מבית לחם ויוסי מ'שלום עכשיו', וגם אותנו. החבר'ה האלה התלהבו מההרצאה שהם שמעו מאיתנו, וכשהם ראו את הפרסומת לכנס הם החליטו לבוא. עכשיו הם רוצים להיות בקשר ולהקים דוכן, להגדיל את הקבוצה שלהם".
הנושא של ריבונות הוא מורכב, ויש בו הרבה רגישות מדינית ופוליטית. יש משמעות לאמירה של בני נוער, שהפרספקטיבה שלהם עוד צרה יחסית, בנושא כזה?
"השאלה הזאת אכן עלתה מתוך הקהל במהלך פאנל המומחים בכנס", אומרת קצובר. "האמת היא, שתמיד הנוער הוא שעשה את השינויים והמהפכות בעולם. אין מה לדאוג, גם אחרי הפעילות והדחיפה הזאת של הנוער, יש לנו כנסת וממשלה שיאזנו את הדברים. זה לא שהנוער הולך לעשות כאן מהפכה מסוכנת, הרי אנחנו באים להחיל את החוק ביהודה ושומרון, כך שבסופו של דבר התהליך יקרה בצורה מושכלת ובוגרת. לא צריך לחשוש, צריך לקבוע את העובדות ואחר כך זה מתאזן עם שאר הכוחות שנמצאים בשטח".
אסף ג'ייסון דווקא רואה יתרון בעיסוק של הנוער בנושא הזה, שמביא קול צלול ובריא לשיח של המבוגרים. "דווקא מתוך זה שאין לנו תפיסת עולם כל כך רחבה, אנחנו יכולים לומר שזו הארץ שלנו והבית שלנו, ולכן אנחנו רוצים לחיות פה כמו אזרחים נורמליים. אנחנו משמיעים את הקול הפשוט בלי ההסתבכויות של המבוגרים עם מושגים כמו שטחים כבושים, חוק בינלאומי או יחסי חוץ, וחשוב שהקול הזה יישמע. ומעבר לזה, אני יכול להגיד לך בביטחון, ובמיוחד אחרי הכנס, שגם אם אשלח פעילים להסברה בצפון תל אביב לעמוד בפני השאלות הכי קשות – יהיה להם מה לענות. הם יודעים והם בטוחים בעצמם". ג'ייסון מבקש להוסיף גם את הזווית המיוחדת של מייסדי נוער הריבונות, שהם כאמור בוגרי המאבק נגד פינוי יישובים ביו"ש: "הנוער שנאבק על נתיב האבות ועמונה מבין שבתל אביב דברים כאלה לא היו קורים, כי שם יש ריבונות. אז הוא מבין שזה הפתרון האמיתי. לנוער נמאס לכבות שריפות - הוא רוצה לעשות מהפכות".
יהודית קצובר, אתם לא סוחפים פה נערים למאבק על נושא שהוא רחוק עד דמיוני במצב המדיני-פוליטי העכשווי?
קצובר נזעקת לתקן את ההנחה הזאת. "אתה ממש לא צודק. זה כבר מתקרב יותר ממה שחשבנו - במרכז הליכוד העבירו החלטה גורפת של החלת ריבונות בכל יהודה ושומרון, בבני עקיבא גם העבירו החלטה כזאת עם התחייבות לפעול בנושא. כשהתחלנו לפני שבע שנים, היית יכול לומר שזה הזוי ולא שייך, אבל היום מדברים על זה ויש הרבה תוכניות בנושא. אנחנו כתנועת הריבונות מהווים פלטפורמה לכל התוכניות האלה, אם זה התוכניות של חברי הכנסת סמוטריץ' וזוהר או של השר כץ. זה הגיע לצינור של ועדת השרים לחקיקה, אבל ביבי עצר את זה בגלל הנושא הבינלאומי. אנחנו לא יודעים להעריך כמה זמן זה ייקח, אבל כמו שאמר סמוטריץ' בכנס – ריבונות בוא תבוא".