רבנים - שק איגרוף יעיל ונוח

איך הצליחו שרות ושועות ארץ לקשר בין שירת נשים לאלימות? ומדוע אותן שועות מעדיפות לשתוק כשמולן מישהו אחר שאינו רב?

שמעון כהן , כ"ז בחשון תשע"ב

שמעון כהן
שמעון כהן
צילום: עצמי

המון מלל הנפיק עבורנו אתמול (22.11) היום הבינלאומי למאבק באלימות נגד נשים. בכירותינו לא פספסו את ההזדמנות לתקוף, איך לא, את הרבנים ושומעי לקחם, כי הרי ידוע וברור שכל מי שלא רוצה לשמוע אישה שרה מטעמי דת ומצפון סביר שמפעפע בו רצון עז להכות אותה מכות נמרצות מיד בצאתה מהאולם. צר לי להודות, אבל לי באופן אישי היה קצת קשה להבין את הלוגיקה שהובילה למסקנה הזו, והאמינו לי שאימצתי כמעט כל תא אפור במוחי, אבל אם כך הן חושבות מי אני שאתווכח.

ובכל זאת אני מבקש להעלות תהייה מתחום אחר לחלוטין, תחום הספורט דווקא.

בשבועות האחרונים מדי יום חמישי בערב מתקבצים לא מעט מגברי ישראל ובחוריו סביב מדורת השבט, קרי משחק הכדורסל של מכבי תל אביב שבו כפי שהיה מי שאמר מזמן צריכים הגויים שלנו לנצח את הגויים שלהם, ויש לומר שהשנה זה קורה להם בהצלחה לא מבוטלת (אתם רואים, לא כולם נגד עובדים זרים).

יושבים להם הצופים מול המסך ואל מול מערום הגרעינים ההולך ונעלם, צופים בגיבורי ישראל, שחורציאניטיס ופאפאלוקס, עושים שמות במי שרק מעז לכדרר מולם, ואז לפתע כשדיויד בלאט (ה' יחייהו ויזכהו) מוציא את חניכיו לפסק זמן, מסתערות על המגרש נערות צעירות בביגוד לא מי יודע מה ביגודי, ומפזזות כדי להנעים לצופים את השהות מול המגרש שהתרוקן, עד שישובו טובי בחורינו ממנוחת הלוחם.

מישהי מכם, גבירותי הנכבדות והבכירות המוטרדות מרמיסת מעמד האישה, חשה איזו תחושה לא נוחה מול המראה הזה? כי אם כן, חשוב שתדעו שהעניין הבזוי הזה של תיוג נשים כקישוט אנושי שנועד לבדר את קהל חובבי הכדורסל, הוא חובה בחוקת הכדורסל. למישהי מכם יש הסבר לעניין הזה? אזכיר לכן שלא מזמן אחת מקבוצות הכדורסל שלנו ביקשה שמשחקיה הביתיים יהיו ללא מעודדות, לאחר שגילתה שעשרות אחוזים מאוהדיה שומרי מצוות וחשים מאוד שלא בנוח מול מראה הבנות המפזזות. התשובה שקיבלה הקבוצה מהנהלת ליגת הכדורסל הייתה פשוטה – תשכחו מזה, אין מעודדות – אין משחק.

וכדאי שנבהיר, אני לא מדבר כאן על עניין דתי. את העניין הזה נשאיר להזדמנות אחרת. אני מדבר אך ורק למעמד האישה. אתן, שכל כך דואגות למעמד האישה ובעיקר למעמד שירתה של האישה לא מוטרדות מהמעמד הבזוי שהצמידו לכן הגברים – מעמד של חפץ שנועד להנעים את זמנם של הגברים?

איך קרה שאף אחת מכן, אבירות מעמד האישה שנזעקות כעת למצוא קישורים מופרכים בין שירת נשים לפגיעה במעמד האישה לא מעזות להיאבק בתופעה?

אני חייב לספר כאן שבעבר פניתי ללא מעט מהמזדעקות הללו ושאלתי אם הדברים מקובלים עליהן. רובן סירבו להתראיין. אחת שהסכימה בעקבות הצעת חוק שניסתה לקדם נגד מעודדות קטינות לא הבינה על מה אני מדבר כששאלתי אם הקופצניות התזזיתית הזו על המגרש לא פוגעת במעמד הנשים ככלל, ולא רק הקטינות.

אגב, ניסיתי לשאול למה שלא ידרשו, בשם השיוויון, שקבוצת כדורסל תוכל לבקש שגברים יפזזו במקום נשים. גם כאן לא ממש הבינו אותי. מסתבר שגם אבירות מעמד האישה מקבלות כמובן מאליה את הקביעה שנשים אינן אלא קישוט בעולמם של גברים. הסבר אחר לשתיקתן מול גברברי עולם הספורט אני לא מוצא. לא נעים להן להתעמת עם בכירי עולם הספורט שלא מוכנים לוותר על מראה הנערות הקופצות מולם משל היו מועאמר קדאפי טרם הלינץ'. לעומת זאת להתנגח ברבנים בכל הזדמנות, עם קשר או בלי קשר, זה הרבה יותר קל, יותר פופולארי ומבטיח כותרת מחמיאה בעיתון.

בקיצור צריך לדעת גם עם מי להתאגרף ולא רק למה להתאגרף, ועם רבנים תמיד הרבה יותר נעים ונוח להתאגרף.