בגדי החמודות

גם לרחוקים מקיום תורה ומצוות ישנה שייכות לקטורת. "קטורת" - משמעותה: "קשר" בין ישראל לאביהם שבשמים ובתוך עם ישראל, האחד אל השני.

הרב שלמה לוי , כ"ז בחשון תשע"ב

הרב שלמה לוי
הרב שלמה לוי
באדיבות ישיבת ההסדר ראשון לציון

"וירח את ריח בגדיו" - אפילו בוגדיו רשעים שבישראל צדיקים הם, שנאמר: "כֻּלָּם צַדִּיקִים" (פסיקתא). נעיין מעט במשמעותם של הבגדים.

הבגד הראשון שמוזכר במקרא הינו תוצאה של חטא האדם הראשון: "...וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת". כאשר ניצחו החושים את המוסר, נוצר החטא שהוליד את הבושה. הבושה לימדה את האדם ואת חווה לכסות את גופם במלבוש. המשמעות היא: גוף האדם יכול להוביל אותו להתעלות רוחנית, בבחינת "אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן"; אך לחלופין הוא עלול להשפילו למדרגה הנמוכה של האדם, הנגזרת מתוך שמו: אדמה, חומריות וארציות. היצר שנתן ה' בקרבו של האדם יכול להיות מובל לעשייה וליצירה חיוביות, בבחינת היצר הטוב, אבל הוא עשוי גם להתחבר לצד החומרי-הנהנתני שבאדם, ואזי הוא מקבל משמעות של יצר הרע.
בגדי כהונה כתיקון לחטא הקדמון.

אדם וחוה קודם החטא לא נזקקו לבגדים. הלבוש והבושה שזורים זה בזה. רגש הבושה מבטא צפייה ואכזבה. האדם תלה תקוות בעצמו, אך תקוותיו נכזבו. כאשר חש האדם שלא השיג את מעלתו ולא הגיע לדרגה הנדרשת ממנו, הרי הוא מתבייש. הבושה הינה שליח של מצפוננו, והמצפון הוא קול ה' שבקרבנו. מפני הבושה הלבישו האדם ואשתו את גופם בעלי תאנה, וה' בחסדו הלבישם בכותנות עור. מכאן שהבגדים הם מזכרת חשובה לאיזון הנכון והטוב, מבית ומחוץ, בין הצד המוסרי האלוקי ששוכן פנימה בנפש האדם לבין הגירויים והנטיות החומריות המקיפות אותו.

ההשלמה של מלבושי האדם הראשון באה בבגדי הכהונה. בגדי אהרון הכהן מכפרים על העבירות של בני ישראל. על ידי הבגדים מתרוממים ומתנשאים הכוהנים בעבודתם, ומנשאים עימם את ישראל.

הבגדים רומזים על שני נתיבים בחייו של האדם: העלייה או הירידה. האדם המִידמה לעליונים זוכה לבגדי כבוד ותפארת; האדם המתחבר לארציות ולחומריות מתלבש בלבוש הבושה, שמסמלת את ההעדר וההחמצה של עבודת האדם בעולמו - החיבור לקב"ה.
צירוף הרחוקים אל כלל ישראל.

חז"ל דרשו: "ריח בגדיו" - 'אל תקרי בגדיו אלא בוגדיו'. הכיצד? ניתן להבין את הדבר ממעשה הקטורת. החלבנה שריחה רע, גם היא כלולה בין סממני הקטורת, והיא מסמלת את האנשים שמעשיהם רעים ועם זאת הם נכללים בכלל ישראל. מדוע לצרפם? יש כאן חידוש גדול: בכל אחד ואחד מעם ישראל ישנן שתי בחינות שקושרות אותו להקב"ה: הבחינה הראשונה היא הסגולה - מהות פנימית המונחת בטבע הנפש הישראלית, הקשורה והדבוקה בקב"ה. כמו כל דבר טבעי, אין סגולה זו עלולה להשתנות או להיאבד. הבחינה השנייה היא הבחירה החופשית של האדם. כאן המקום של המעשים הטובים, התורה והמצוות, שהאדם מקיים, ובחינה זו תלויה ועומדת. הקשר שבין שתי הבחינות הוא, שככל שהצד הבחירי של האדם הולך ומתפשטת בכל רבדי החיים ומרחביהם, כך הולכת ונחשפת, הולכת ומגלה, מדרגת הסגולה הטבעית שלו.

גם לרחוקים מקיום תורה ומצוות ישנה שייכות לקטורת. "קטורת" - משמעותה: "קשר", קישור כפול: גם בין ישראל לאביהם שבשמים, וגם בתוך עם ישראל, האחד אל השני. הראי"ה קוק זצ"ל מלמד אותנו שבדורנו, גם הרחוקים לאין ערוך הינם קשורים ומחוברים בעבותות אהבה לישראל ולקודשא בריך הוא.

נסיים בדברי ה"חסד לאברהם", המקובל ר' אברהם אזולאי, סבא-רבא של מרן החיד"א על המוסרים נפשם על יישוב הארץ: ודע, שכל מי שדר בארץ ישראל נקרא צדיק, גם שאינם צדיקים כפי הנראה, שאם לא היה צדיק היה מקיא אותו הארץ, כדכתיב 'ותקיא הארץ את יושביה', וכיון שאינה מקיא אותו בוודאי נקרא צדיק, אף על פי שהוא נראה בחזקת רשע.