שמרני מידידי

האויב הראשי המאיים על קיומנו הוא האויב מבפנים, "משנאי החינם בנינו", ישראלים, יהודים, אשר גדלו והתחנכו במדינת ישראל וכל שהפיקו מתלמודם הוא שינאה עזה חסרת פשרות לבני עמם, תאוות הרג ורצח לחושבים בשונה מהם, להשקפות עולם וקיום שונות

אהרון רול , כ"ח בחשון תשע"ב

אהרון רול
אהרון רול
ערוץ 7

בטורים אלו ובמאמרים רבים קודמים אנו גורסים כי האויב הראשי המאים על קיומנו הוא האויב מבפנים, "משנאי החינם בנינו", ישראלים, יהודים, אשר גדלו והתחנכו במדינת ישראל וכל שהפיקו מתלמודם הוא שינאה עזה חסרת פשרות לבני עמם, תאוות הרג ורצח לחושבים בשונה מהם, להשקפות עולם וקיום שונות

לאחרונה מסתולל במקומותינו "סחריר הדמוקרטיה" ללא מעצור, אשר בו מעוותים ושוטפים יחצנים ואנשי תקשורת את דעתנו להאמין כי הדמוקרטיה הנפלאה שלנו היתה חפה עד היום מתקלות עד שהגיעו "הפשיסטים ממפלגת השלטון" ומקעקעים את הפסטורליה הדמוקרטית השוררת במקומותינו.

אנו, בטורים אלו מתריעים כי רבות מהידיעות המובאות בפני הציבור בשקר יסודן אך חמור יותר, הידיעות הנעלמות (מועלמות) מידיעות הציבור בכוונת מכוון הן שורש הרע.  מאמר זה מביא דוגמא אשר חייבת לזעזע את אמות הסיפין.

אנו נביא כאן התבטאות המהווה אב טיפוס להתבטאויות רבות ודומות ברוחן.  לא ולו ציוץ זלג לתקשורת, הנושא נעלם כליל מדפי העתונים, תחנות הטלביזיה העלימו אותו כליל, הציבור הזכאי לדעת, שוב יכל להבין כי זכותו לדעת אך את שאנשי "מיניסטריון האמת התקשורתי" חפצים כי ידע.  וזאת למרות  כי המדובר בתופעה נירחבת.  הארוע שיובא להלן אינו מיצג אך תפוח רקוב אחד בתחתית החבית החברתית שלנו.  הארוע מיצג דעותיהם, התבטאויותיהם והגרוע מכל, מעשיהם של אזרחים, לכאורה כמונו אך הם כל דבר חוץ מכמונו, הבאים לקעקע את זכות קיומנו על פיסת הארץ הזו.

הכירו את אלברט שני יליד שנת 1943, במרקש, מרוקו.  במהלך שנות ה-70 הצטרף אלברט לשורת תנועת הפנתרים השחורים.  אלברט הוא חבר הדירקטוריון והחוג העוסק בהכפשת ושלילת האג'נדה הציונות במזרח התיכון, ופלסטין "הכבושה" בפרט.  באחרונה השתתף במשט המרמרה, ומטס "מחרחרי השלום"..

יהודים רעים כאלברט שני מצויים באלפיהם בתוככי עמותות כ"אירגוני גולדסטון", "הקשת המזרחית", בצל"מ, "שלום אכזב", "ארג
כתבים ושדרים מתממים, בימים אלו בפרט (ראה כנס הקוזקים הנגזלים של העיתונות מהשבוע), כי התקשורת הינה אובייקטיבית, הוגנת ופלורליסטית והשומע מקמט מצחו ותוהה, האם אנשים אלה חיים במדינת ישראל או ביקום מקביל כלשהו.
וני הנשים למלחמה" וכמובן ארגונים כגון מוסאווה, עדאללה, "יש דין", בנוסף כמובן לאלמנטים אנטי ציונים במערכת המשפט, בית המשפט העליון, התקשורת והאקדמיה, בהם שורצים ומשריצים אנשים כאלברט שני, הללו שונאים ושוטמים אותנו, בני עמם, מיחלים לחורבננו ולהשמדתנו, מיחלים לזריקתנו לים (ביטוי מכובס להתקנת תאי גאזים עבורנו ולהשלמת המלאכה אשר צוררנו הנאצים לא היה הסיפק בידם לסיים).

לא תפוח רקוב אחד בתחתית החבית אלא צבר בואש של מטורללים לאמיתם, אויבי העם היהודי, הציונות והדמוקרטיה.  חבורת מסיתים לרצח בני העם היהודי בארץ ישראל.  קיראו את התגובות למאמרו בסיפא לבלוגו של שני בקישור המצורף.  קיראו את התגובות בעיתון הארץ למאמרים המכפישים יום יום את מדינת ישראל (ואלו רובם המכריע), האוזנים תצילנה, אתה קורא ואינך יודע נפשך, האם אלו אכן ישראלים, יהודים, אשר גדלו והתחנכו במדינת ישראל?  לאיזה שפל מדרגה, לאיזו דרגת שינאה פתולוגית מטורפת הם היגיעו כנגד בני עמם, מה זאת היתה לנו?

נביא כאן קטעים מהתבטאויותיו של האויב בנפש לנו, אלברט שני בבלוגו וישפוט הקורא:

"אין פסל וסמל שיוכלו להשיב את כבוד העם הפלשתינאי, חוץ מגלגל הצלה אחד. חזרה מלאה ואבסולוטית לימים של טרום ההתנתקות מרצועת עזה. הימים של אוקטובר 2000, אינתיפאדת אל-אקצה. ולא, אני לא מדבר על זריקת אבנים על טנקים או בקבוקי תבערה זניחים. אני מדבר על פיצוצי אוטובוסים בבאר שבע, ירושלים, חיפה. פיגועי תופת באמצעות כלי רכב מלאי תחמושת חיה. אני מדבר על נהרות של דם ציוני בכל רחבי פלסטין הכבושה.

מלאו את האמבולנסים עד אפס מקום, שהציונים יצטרכו לייבא אמבולנסים מקפריסין. פוצצו להם את האניות באמצעות מטעני חבלה, מי כמוכם יודעים להכין כאלה. מוטטו להם את רשויות השידור הטלויזיונים. אל תאפשרו להם לישון ולו דקה אחת.

ושלא יהיה לכם כל ספק, צדקתם. עראפת צדק. אך ורק באש ודם נפדה את פלסטין."

אתה הבנת זאת ברוך? האיש המטורלל הזה וכנופיות מעריציו-משובטיו, עשרות אלפים מהם החיים בנינו, מתחכחים בך ברחובות, בתורים בחנויות, באולמות מופעי תרבות, מבקשים מהפלשתינים לא לחשוש, לקחת נשק וסכינים, חומרי נפץ ולשחוט אותך, לחסל אותך, להשמידך ולאבדך אתה ומשפחתך וכל יקיריך מעל פני האדמה הזאת – כך, ללא כחל ושרק, באורח ישיר, קר, מצמרר ובוטה, ללא הצטעצעות והעמדת פנים.

יש להבהיר, אין המדובר כאן באנשי השמאל השרשי והאותנטיי בישראל.  אלו הינם אנשים חיובים הנוצרים בליבם את עובדת היותה של מדינת ישראל מדינה יהודית, ציונית ודמוקרטית ומהווים את רובו המכריע של מחנה השמאל הישראלי. 

המדובר כאן בגוף מצומצם יחסית, בתחתיתה המתמקמקת של החבית החברתית שלנו, אשר הערכות שונות מגדירות אותו כ-מונה עד 3% מתושבי המדינה המוגדרים כשמאלנים רדיקלים, אנרכיסטים ואוטו-אנטישמים (שונאי עמם).  אך  גם כך סכנתם רבה.  בערכים מוחלטים הינם מונים כ- 200.000 אלף איש ואשה המרוכזים רובם ככולם בגוש דן בכללו ובפרט בעיר תל-אביב, בעוד חלקים מהם משמשים כ"מרצים" באוניברסיטאות ישראל או "עיתונאים" בתקשורת. מספר זה אינו זניח כלל וכלל  ביודענו כי הינם קיצונים פשיסטים מטורפים אשר מוכנים לעלות על הבריקדות כנגד כל חוק וסדר ציבורי. 

לתוהים, הרי חלק ניכר מאד (אך לא כולם כמובן, מתי מעט אכן זעקו מדם ליבם), ממפגיני "המחאה החברתית" בקיץ 2011 באו משורות אנרכיסטים עמומי מוח אלו וגדשו את רחובות העיר תל-אביב בזעקם "העם דורש צדק חברתי" שפרושו עבורם הוא פרוק המסגרות הדמוקרטיות בדרך מהפכנית והשלטת אנרכיה טוטליטרית "אוניברסלית" על מדינת ישראל.  הם כשלו במזימתם אך משום שהציבור הישראלי גילה בגרות אזרחית מרשימה.

אותם אנשים ממלאים את שורות העמותות חוץ הפרלמנטריות (כולן עמותות גולדסטון אך קיימות רבות נוספות), לשינאת ולהשמדת
הללו אינם מפגינים נגד "חוק לשון הרע", או "חוקי התיקון לעוולות בחירת השופטים העליונים". הללו, במיטב המסורת האורווליאנית הגורסת כי "שקר הוא אמת", עומדים בסורם וממשיכים לשקר ולהונות את הציבור להאמין כי כוונותיהם הינן "דמוקרטיות נאצלות". הללו לאמיתו מפגינים באשר חשים כי החיים הטובים בו הם ונציגיהם שלטו ללא עוררין על מדינת ישראל, ימי ההטבות המפליגות לאנ"ש, ימים אלו עומדים לחלוף.
ישראל, נהנים ממשמני תרומות האתנן של מדינות האיחוד האירופי וקרנות אנטישמיות אמריקניות ופועלים במתכונת "סוכנים זרים" שוטמים ולעומתים, להפצת דה-לגיטימציה וקעקוע סיכויי קיומה של מדינת ישראל.

אמנם הלשונות הרעות, אמני השרלטנות יטענו כי אנו מנסים כאן לעשות דמוניזציה לפלח באוכלוסיה על לא עוול בכפו.  ובכן ישפוט הקורא מעיון "בהגותו" של אלברט שני ומשובטיו האם אכן "ללא עוול בכפו" המדובר.  ובמדה וכך הוא, מה נאמר לגבי נוהיו ומשובטיו המתנהלים בדיוק כמותו השורצים בעמותות גולדסטון, מערכת המשפט, פרקליטות המדינה, התקשורת והיכן לא בעצם.

כתבים ושדרים מתממים, בימים אלו בפרט (ראה כנס הקוזקים הנגזלים של העיתונות  מהשבוע), כי התקשורת הינה אובייקטיבית, הוגנת ופלורליסטית והשומע מקמט מצחו ותוהה, האם אנשים אלה חיים במדינת ישראל או ביקום מקביל כלשהו.  האם אינם ערים לסתימת הפיות של מרבית העם במעשה ובמחדל, להטייה, להדרה, לשמאלניות הרדיקלית המתפרצת, לשקרים, לחצאי האמיתות?  ניתן להסיק מהתבטאויות אלו למצער שתי מסקנות חלופיות. 

האחת, אנשים אלו נימצאים בחרגון פסיכוטי אקוטי הגורם להם לאבד כל קשר למציאות.  וישנה עוד חלופה לכך, אפשר ואנשים אלו כה נימצאים בצד השמאלני רדיקלי האנרכיסטי והפךשתיני, חוברים למפלגות כ-בל"ד או חד"ש, וכמותן מחזיקים באידאולוגיה שפירושה חיסול מדינת ישראל היהודית עד כי מר"צ, שלום עכשיו, בצל"מ, "עמותות גולדסטון" ודומיהם נידמים בעיניהם כימנים ואפילו כימנים רחמנא ליצלן ואזי כמובן שכל התבטאות פוסט ציונית, יהודית ודמוקרטית ושאינה מטיפה לחיסול ישראל נידמית בעינהם כשיא האיזון והאוביקטיביות.

משתתפי ההפגנה (22 נובמבר 2011 ) בתל אביב "להצלת הדמוקרטיה" כללה רוב מוחץ של אנרכיסטים ומשובטי אלברט שני.  רובם אינם יצרנים, עמומים ומסוממים, בטלנים, מוייסרים, מלשינים נגד בני עמן, אוכלי לחם חסד, מאותנני האיחוד האירופי וערב הסעודית.  המעטים שאינם נימנים על קבוצת הרוב הבזוי הלזה, נמנים על שטופי המוח להאמין כי הדמוקרטיה הישראלית היתה עד היום נופת צופים ולפתע מגיעים זידי הימין ומקלקלים את האופוריה.  אזי שיפגינו להם ויצרחו עד שיכחילו פניהם (זו דמוקרטיה לא?), שיירת עם ישראל עבור תעבור והללו "ירקבו בקלונם סרוחים על  צרורותם".

הללו אינם מפגינים נגד "חוק לשון הרע", או "חוקי התיקון לעוולות בחירת השופטים העליונים".  הללו, במיטב המסורת האורווליאנית הגורסת כי "שקר הוא אמת", עומדים בסורם וממשיכים לשקר ולהונות את הציבור להאמין כי כוונותיהם הינן "דמוקרטיות נאצלות".  הללו לאמיתו מפגינים באשר חשים כי החיים הטובים בו הם ונציגיהם שלטו ללא עוררין על מדינת ישראל, ימי ההטבות המפליגות לאנ"ש, ימים אלו עומדים לחלוף.  את אובדן ההגמוניה הניבזית שלהם על עם ישראל, את אבדן ההכנסות והממון הצפוי שזרם אליהם ללא מצרים, מבכים הם.

ולא ניעף מ-לישנות שוב ושוב.  במדה ונהיה מלוכדים, נידחה מתוכנו את המסיתים והמדיחים לחיסולנו, נוכל לכל אויב.  אך במדה וננציח את הפילוג בעם, הרי שלא יעמדו לעזרנו כל דיוויזיות הטנקים ולהקי המטוסים שבעולם.  ללא אחדות מטרה וזהות, ניגזר עלינו הרע מכל ואנו כבר התנסנו באלפיים שנות מצוקה וגלות בדיוק משום סיבות אלו.