בשבת חיי שרה באו לחברון 25,000 יהודים לציון קניין מערת המכפלה, היתד הראשונה שתקע העברי הראשון בארץ המובטחת. אחד מעשרות האלפים שבאו לחגוג בחברון בסוכות נרצח מן המארב ברחוב הראשי. על כן, לקראת חיי שרה הטיל צה"ל עוצר חלקי. אולם לתקשורת הישראלית הנימוק הזה לא נראה. היא ראתה רק ערבים הנתונים בעוצר לעומת מתיישבים שהעזו לטייל להם להנאתם.

ככלל, התקשורת מנוכרת לחווייה של החזרת חיים יהודיים לעיר-האבות שהיתה לעיר-הריגה, כאשר גורשו ממנה בתרפ"ט, בפוגרום מקפיא דם, כל יהודיה : לפני "הכיבוש", לפני הפליטים הערבים ולפני המדינה.

גם אחרי "טבח יום הששי" לא שמענו בתקשורת שום הרהור מחדש. למשל, כמה מן ה-25,000 היו נקצרים ע'י אותה החוליה, אילולא העוצר?

מה עבר בראשו של אלוף פיקוד המרכז, קפלינסקי, כשחש לזירת הקרב ומצא מארב מקצועי, סטייל לבנון, ביודעו שאכן החיזבאללה פועל בחברון, כפי שנתגלה בתפיסתו של פאוזי איוב, שנשלח להדריך שם אנשי ג'יהאד לפיגועי "איכות"? העלה בדעתו, שנצטווה לברוח מלבנון, ולבנון השיגה אותו כאן? ואהוד ברק, האם חישב כמה נהרגו לנו כאן בגלל אותה נסיגה מבישה, כנגד כל הרוג שם? חרטה – יש דבר כזה אצל פוליטיקאים?

בוגי יעלון אולי זוכר חסימה של "סימטת ארז" ע'י תושבים מקרית ארבע בעקבות דקירתו למות של בחור ישיבה בדרכו למערת המכפלה, בדרישה ליצור רצף יהודי בין הקרייה למערה כדי להפסיק את הרציחות בציר הזה. יעלון, אז אלוף הפיקוד, די היה בהופעתו כדי לפזר את ההפגנה, מכח ההערכה שהכל רחשו לו. היום, כרמטכ'ל, אולי הגיע הזמן שיטה אוזן אל הדרישה ההיא?

לחברון הוזרמו כוחות והוכרז עוצר. אומרים – בין היתר, כדי למנוע מעשי נקם. החלוצים היהודים בחברון תובעים לתת "תשובה ציונית" על הרצחנות הערבית, עקרון שליווה את המפעל הציוני מראשיתו. תשובה ציונית - כמו הכפלת היישוב היהודי בחברון, תגשים את ליבת הציונות, הלא היא שבות ישראל אל בירת יהודה העתיקה, וגם תאלף את החיה הטורפת, שככל שתרצח יותר – רק תשתול את היהודים עמוק יותר באדמת הארץ הזאת.

בתרפ"ט השמידו הפורעים את רובע חב"ד והקימו תחתיו תחנת אוטובוסים, שכיום תפוסה ע"י הצבא. שם יש לבנות את "שכונת חזקיהו" כדרישת התושבים. בתחום חברון הקדומה ("אדמות ישי") מצוי רכוש יהודי נרחב, שניתן להקים עליו את הגדולה בשכונות היהודיות בחברון. מאות משפחות עומדות בתור לגור בעיר והשלטונות מסרבים. מול שנים עשר הקברים הטריים, האם יתרצו?

מנהיגי היישוב היהודי בחברון מבינים היטב, שהתפרעות נקמנית של יהודים תכשיל את התשובה הציונית הזאת, וזאת לבד מן הפגם המוסרי שבפגיעה בחפים מפשע. האם ישכילו פרנסי היישוב היהודי להטיל מרות – ולהנהיג?

הרבה הלוויות תהיינה השבוע. האם שואלים עצמם אלפי האבלים, לשם מה נפלו יקיריהם? כלומר: מהי מטרת המלחמה הזאת? הלא מכאן ורק מכאן, נגזרות התשובות הטקטיות והאסטרטגיות וגם תעצומות הנפש הדרושות לנו כדי לעמוד במצוקות שתובעת המלחמה!

לאויב, כידוע, אין כל קושי להגדיר את מטרות המלחמה שלו: מדינה פלסטינית בארץ ישראל. צחוק הגורל: עפ"י אריאל שרון גם חללינו שלנו נופלים למען מדינה הפלסטינית, חלילה, ו"הוויתורים הכואבים" שהיא מחייבת. אין תקדים בהיסטוריה להנהגה כזו בעת מלחמה.

תועמלני השמאל אוהבים להקשות, מדוע צריכים חיילי צה"ל לשמור על "קומץ מתנחלים" בחברון. לעומתם, בעיני המתנחלים הם השומרים - על עיר האבות, שלא תאבד שוב לעם ישראל. ממילא, להם אין בעייה לזהות את מטרת המלחמה הזאת כמלחמה על הארץ, מלחמת ארץ ישראל. הכרעה פנימית, בתוך עמנו, בין שתי מטרות המלחמה הסותרות הללו, למען נדע לשם מה אנחנו נלחמים וגם נופלים – חיונית לכל נצחון.

אם יש את נפשכם לדעת את שורש המבוכה, התסכול והייאוש שאחזו בעם - זה השורש.



עו"ד אליקים העצני הוא ח"כ לשעבר , וחבר הנהלת מועצת יש"ע.