הרב בני אייזנר

כזה היה הרב בני. אהבתו את האמת, את הקב"ה, את ארצו ועמו הובילו אותו באופן טבעי לנסות לחבר כל מי שאפשר לאותה דרך.

אורח באתר , א' בכסלו תשע"ב

יהדות הרב בני אייזנר
הרב בני אייזנר
צילום: ערוץ 7

פטירתו של הרב בני בשבת פרשת נח, וקבורתו לאחר התחלתה של פרשת לך לך, מעלות בדמיוננו את אברהם ומהלכיו בסוף נח ובתחילת לך לך.

כך מתאר הרמב"ם את דרכו של אברהם [הלכות עבודת כוכבים פרק א]: "כיון שנגמל איתן זה התחיל לשוטט בדעתו... כיון שהכיר וידע התחיל להשיב תשובות על בני אור כשדים ולערוך דין עמהם ולומר שאין זו דרך האמת שאתם הולכים בה, ושיבר הצלמים והתחיל להודיע לעם שאין ראוי לעבוד אלא לאלו-ה העולם, ולו ראוי להשתחוות ולהקריב ולנסך, כדי שיכירוהו כל הברואים הבאים, וראוי לאבד ולשבר כל הצורות כדי שלא יטעו בהן כל העם כמו אלו שהם מדמים שאין שם אלו-ה אלא אלו... ויצא לחרן, והתחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם ולהודיעם שיש שם אלו-ה אחד לכל העולם ולו ראוי לעבוד, והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה עד שהגיע לארץ כנען והוא קורא, שנאמר: 'ויקרא שם בשם ה' א-ל עולם', וכיון שהיו העם מתקבצין אליו ושואלין לו על דבריו היה מודיע לכל אחד ואחד כפי דעתו, עד שיחזירהו לדרך האמת, עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות, והם אנשי בית אברהם, ושתל בלבם העיקר הגדול הזה".
במה היה עוד כוחו גדול? נער היה וגם זקן, אך לא איבד את כוחות הנעורים, ובמרץ של נער עם דעת זקנים מיושבת המשיך עד נשימותיו האחרונות להרביץ תורה ואמונה.

האם לא ראינו ברב בני ניצוץ מאורו של אברהם, בשבירת צלמי חומריות וקטנות אמונה, בקריאה בקול גדול [כפשוטו], בהליכה וקריאה מעיר לעיר, בהודעה לכל אחד לפי דעתו. בין אם זה בחור אמריקאי שצריך הסבר משולב בדוגמאות התואמות להווי חייו ותואם למערכת היחסים בינו לבין הוריו וציפיותיהם, ובין אם מדובר בנער בגיל תיכון עם ניצנים של מרדנות. בין אם מדובר בעלם חמד זך ותמים הלומד בישיבה קטנה, ובין אם מדובר במכיניסט השוקל את דרכיו וחוכך בדעתו האם לקפוץ לימה של תורה ואידיאליה וזקוק להסברו של מי שמבין בין מה למה ההתלבטות, ויכול לספר את הספור הנכון שיפול על אזנים אלו.

בספר המצוות [מצות עשה ג] מוסיף הרמב"ם נקודה נוספת המחדדת מהיכן באה אותה דחיפה להוסיף טוב ואף להאבק ברע: "וכבר אמרו שמצוה זו כוללת גם כן שנדרוש ונקרא האנשים כולם לעבודתו יתעלה ולהאמין בו. וזה כי כשתאהב אדם תשים לבך עליו ותשבחהו ותבקש האנשים לאהוב אותו. וזה על צד המשל, כן כשתאהב הא-ל באמת כמה שהגיעה לך מהשגת אמיתתו הנה אתה בלא ספק תדרוש ותקרא הכופרים והסכלים לידיעת האמת אשר ידעת אותה. ולשון סיפרי (שם) ואהבת את ד' וכו' אהבהו על הבריות כאברהם אביך, שנאמר: 'ואת הנפש אשר עשו בחרן'. רצונם לומר: כמו שאברהם בעבור שהיה אוהב השם, כמו שהעיד הכתוב (ישעיהו מא) 'אברהם אוהבי' שהיה גם כן לגודל השגתו דרש האנשים אל האמונה מחוזק אהבתו, כן אתה אהוב אותו עד שתדרוש האנשים אליו".

כזה היה הרב בני. אהבתו את האמת, את הקב"ה, את ארצו ועמו הובילו אותו באופן טבעי לנסות לחבר כל מי שאפשר לאותה דרך.

במה היה עוד כוחו גדול? נער היה וגם זקן, אך לא איבד את כוחות הנעורים, ובמרץ של נער עם דעת זקנים מיושבת המשיך עד נשימותיו האחרונות להרביץ תורה ואמונה. ועוד היתה בו כריזמה מיוחדת שמקשה להשאר אדיש. אך לא כריזמה חיצונית שטובה אולי ככלי עזר במצבים מסוימים, אלא ביטוי חיצוני לאמת פנימית, שעם כל פנימיותה מצאה לה מסילות פשוטות ונאות לצאת החוצה ולחרוש חריש עמוק בלב השומעים.

על אלו יש להוסיף שכח מיוחד היה לו לרב בני: הוודאות. כאחת הירושות שירש מרבו הרב צבי יהודה והורישן לאחרים. ישנה אמירת אמת, וישנה ודאות האופפת את כל כולך ומשרה מרוחה על כל פרט ופרט, על נושא פעוט ועל נושא כבד משקל. לא סוד הוא שלעיתים ישנם בעולמנו חוסר וודאות, ספקנות, תהיות על צדקת הדרך דרכה של תורה בכלל ודרכה של התורה הגואלת בפרט. ומה נצרך לעת כזאת? קול ודאי וברור, היודע לזעוק בכל ליבו את האמת, אך יודע להוסיף אחר כך גם הסברים המקרבים את הדברים אל הלב. הסברים אלו כוחם יפה כפליים לאחר העמידה מול הוודאות, ומזה ומזה יבנה הבנין.

פטירתו של אדם גדול מחדדת את תרומתו, ועם כל החסרון שנוצר כתוצאה ממנה, יכולה היא גם להיות זריקת מרץ וראיית כיוון להמשיך באותה דרך "הודאי שמו-כן תהילתו". ומול בלבולים וספקות מבפנים ומבחוץ תעמוד דמותו של הרב בני ותקרא לנו לחזור על הראשונות, לדעת את האמת ולחיות לאורה ו"צדיקים במיתתם קרויים חיים".