האם מנהיג ציבור יכול לכָזֵב?

הדמוקרטיה בנויה במידה רבה על אמון הציבור במנהיגיו, והפרת הבטחות היא גורם משמעותי לאיבוד האמון.

זבולון אורלב , ה' בכסלו תשע"ב

זבולון אורלב
זבולון אורלב
צילום: פלאש 90

רמיות בספר בראשית

בפרשתנו, ובפרשות נוספות בספר בראשית, מופיעה פרשת רמייה הקשורה ביעקב: "ויהי בבוקר והנה היא לאה. ויאמר אל לבן... ולמה רימיתני" (כט,כה). בפרשת תולדות מבהיר יצחק לעשיו "בא אחיך במרמה ויקח ברכתך" (כז,לה). ובשבת הבאה, וישלח: "ויענו בני יעקב את שכם ואת חמור אביו במרמה וידברו אשר טימא את דינה אחתם" (לד,יג). איך זה עולה בקנה אחד עם "תתן אמת ליעקב" (מיכה ז,יח) ועם "מדבר שקר תרחק" (שמות כג,ז)?

נחלקו הפרשנים בייחסם לרמייות כאלו; רמב"ן (בראשית יב,י) מבקר קשות את אברהם שאמר כי שרה היא אחותו: "ודע כי אברהם אבינו חטא חטא גדול... והיה לו לבטוח בה' שיציל אותו". לעומתו רד"ק מייצג גישה אחרת (בראשית כז,יט): "יש תמהים איך יעקב, שהיה צדיק וירא אלוקים, דיבר שקר? ואין זו תימה, כי יודע היה יעקב שהוא לברכה יותר מאחיו... וחילוף הדברים במקומות כאלה אינם גנאי וחילול לצדיק. וכן אברהם ויצחק אמרו על נשותיהם 'אחותי היא' ולא נקראו דוברי שקר, כי מיראה אמרו מה שאמרו, וכן יעקב לקבל ברכת אביו. ואם שינה דברו לא היה בעבורו זה דובר שקר. ועוד כי מצות אמו היתה".

חז"ל התייחסו לרמיית לבן (תנחומא ישן תולדות יא): "כל הלילה הייתה עושה עצמה כרחל. כיוון שעמד בבוקר 'והנה היא לאה' אמר לה: 'בת הרמאי, למה רימית אותי?' אמרה לו 'ואתה, למה רימית אביך, למה אמרת לו אנכי עשיו בכורך?' ואתה אומר 'למה רימיתני?' ואביך לא אמר עליך 'בא אחיך במרמה'?" לאמור, חז"ל מתייחסים למרמה זו בשלילה וקובעים כי יעקב נענש מידה כנגד מידה.
מאידך במסכת יבמות (סה,ב): "אמר רבי אילעא מותר לו לאדם לשנות בדבר השלום... דבי רבי ישמעאל תנא: גדול השלום שאף
בעיניי, מנהיג שאינו עומד בדיבורו, ללא סיבה ציבורית גלויה ומוצדקת בשעת חירום, ראוי לגינוי חריף ולאיבוד אמון הציבור בו. לא ראוי שמנהיג ציבור יאמץ יתכחש להתחייבויות אידיאולוגיות, מדיניות, כלכליות וחברתיות שנתן לציבור קודם בחירתו
הקב"ה שינה בו". וכן, מפורסמת מחלוקת בית שמאי ובית הלל (כתובות טז,ב) "כיצד מרקדים לפני הכלה? בית שמאי אומרים 'כמות שהיא', ובית הלל אומרים: 'כלה נאה וחסודה'", גם אם היא כעורה. והלכה כבית הלל כדי לקדם את שלום הבית במשפחה הנבנית. דעה נוספת לטובת ה'שינוי' מצינו במסכת בבא מציעא (כג,ב) נאמר שאם יישאל אדם אם יש בידו מסכת סדורה יאמר 'לא' (משום ענוה). אם יישאל אם שימש מטתו - יאמר 'לא' (משום צניעות), ואם יישאל כיצד קיבל אותו מארחו - יאמר שלא קבלו בסבר פנים יפות, כדי שלא ירבו המבקשים להתארח אצלו".

בשו"תים ובספרי הלכה יש הדרכה לכל אדם בכל מצב, האם מותר או אסור לנקוט בדרך של רמייה או לשנות מדבריהם, בהתאם לנסיבות.

התכחשות מנהיג לעמדותיו

האם הדברים אמורים גם כלפי מנהיג ציבור? האם מנהיג ציבור רשאי לרמות, או במילה נקייה יותר – לשנות מהבטחות שנתן לציבור על מנת שיבחרו בו? האם רשאי מנהיג ציבור להתכחש להתחייבויות ציבוריות, פומביות, שנתן לאזרחי המדינה לפני בחירתו? האם ה'היתרים' שהוזכרו חלים גם על מנהיג ציבור?

הנושא אקטואלי בעקבות התכחשויות והפרת הבטחות של מנהיגי המדינה בתחומים עקרוניים וחיוניים, כמו חוץ וביטחון, כלכלה, חברה ומשפט. התוודענו לביטוי "דברים שרואים מכאן לא רואים משם" כתירוץ וכהסבר של מנהיגים לשינוי עמדותיהם המוצהרות ב-180 מעלות. מי שהבטיח "דין נצרים כדין תל אביב" עקר בסופו של דבר את גוש קטיף וגירש את תושביו. מי שהתחייב לשלול מדינה פלשתינאית, ולחזק את ההתיישבות ביהודה ושומרון, הקפיא את הבנייה ונאם בפומבי על תמיכתו ב"שתי מדינות לשני עמים". האם "מפני דרכי שלום" חל גם על הנהגת המדינה? 

האמון במנהיג - לב הדמוקרטיה

בעיניי, מנהיג שאינו עומד בדיבורו, ללא סיבה ציבורית גלויה ומוצדקת בשעת חירום, ראוי לגינוי חריף ולאיבוד אמון הציבור בו. לא ראוי שמנהיג ציבור יאמץ יתכחש להתחייבויות אידיאולוגיות, מדיניות, כלכליות וחברתיות שנתן לציבור קודם בחירתו. הדמוקרטיה בנויה במידה רבה על אמון הציבור במנהיגיו, והפרת הבטחות היא גורם משמעותי לאיבוד האמון.

 אמון הציבור במנהיגיו אינו כלול בהיתרים ובסיבות שחז"ל והפרשנים נותנים לרמייה. לא מצאנו במקורותינו שום היתר לכך, ורק בשעת חירום ופיקוח נפש רשאי מנהיג ציבור לשנות, תוך שקיפות מליאה לציבור באשר לנסיבות. במקרים אלו אפשר גם לדחות את ההסברים שיינתנו בתום תקופת החירום.
מנהיג רשאי ואף חייב לעיתים לרמות את האויב, ולנקוט בכל תחבולה על מנת לנצח במלחמה. העם אינו אויב של מנהיג הציבור והנהגת עם אינה מלחמה. אסור לו להתכחש להבטחותיו ולהצהרותיו האידיאולוגיות והמדיניות.

(מתוך העלון 'שבת בשבתו')