הנשיאה בייניש, אצלכם באמת הכל בסדר?

ארגון המתעלם מאזהרה על תקלות נכנס לטירוף מערכות, שתוצאותיו – הרס לעצמו ולסביבה.

יוסף דוריאל , ט' בכסלו תשע"ב

יוסף דוריאל
יוסף דוריאל
ערוץ 7

את המושג "טירוף מערכות" הכנסתי לשפה העברית ולמדעי הניהול בקיץ 1973- כשנתקלתי באטימות הממסד הביטחוני מלקלוט אזהרות מסכנה צפויה למערך הצבאי השגוי מול מתקפת פתע צפויה ממצריים. כל ארגון בריא יכול להתקיים רק אם יש לו כושר לחוש בשגיאות ולתקן אותן תוך פעילותו השוטפת. כשכושר זה נחסם בגלל יהירות גנרלים שבזו לאזהרות – קיבלנו את אסון יום הכיפורים.

צורה דומה של טירוף  מערכות מתגלה בשנים האחרונות בהתנהגות המערכת המשפטית. וגם את זה ראיתי מניסיון אישי, כשהבאתי לידיעת ראשי המערכת את הצורך לבדוק חשד לניגוד אינטרסים של שופטת שהוציאה פסק דין מעוות בכיוון ששירת את אויבי המדינה. ואז, במקום לבדוק את החשד לפיו בעלה של השופטת קשור בעסקי ממון כבדים עם הצד שנהנה מפסק הדין – זכיתי לתגובה של בוז מתנשא.
במקום לבדוק את החשד לפיו בעלה של השופטת קשור בעסקי ממון כבדים עם הצד שנהנה מפסק הדין – זכיתי לתגובה של בוז מתנשא

לא רק שנחשפה כאן התעלמות מחובת הבקרה העצמית, אלא שהשופטת האמורה הועלתה בדרגה ושר המשפטים טלפן אליה לברך אותה על כך באופן אישי. מאז, התחלתי לשים לב לפסיקות מוזרות אחרות, שלא זכו לתגובה מתקנת, כגון – על זכותו של הפושע דיראני, שהחזיק ברון ארד בתנאים הנחשבים לפשע מלחמה, לקבל פיצויים של מיליוני ₪ ממדינת ישראל, ובימים אלה לא ראיתי שום תגובה לתופעה בה היועץ המשפטי לממשלה הופיע בפומבי לא בתור יועץ אלא בתור מפקח משפטי המכתיב החלטות לראש הממשלה, ובוויכוח עם יוזמות חקיקה של חברי כנסת שולף את המושג אויב – השמור למי שצריך להלחם בו לחיים או למוות - למצבים בהם אפשר לצפות ממשפטן המתייחס לברי-פלוגתא בממסד אליו הוא משתייך שיאמר – יריב או – מתנגד. ובכלל, ממתי זה מקובל שיועץ משפטי עושה פומבי לדיונים שיש לו עם לקוחו?

מתברר, שתופעות אלו לא הפריעו לנשיאת בית המשפט, אך מה שהוציא אותה להתקפה על חברי הכנסת הייתה יוזמתם לאמץ את הנוהל האמריקאי – הדמוקרטי למהדרין – למנות שופטים בתהליך של שימוע גלוי לציבור. ראיתי באמריקה, לפחות פעמיים, שידור טלוויזיה מתהליך שימוע כזה, ועם כל הבנתי במדעי הניהול לא מצאתי שום פסול בתהליך. ודאי שלא – פגיעה בדמוקרטיה.

האם שיטת מינויים בוועדה של "שמור לי ואשמור לך", עם תהליך החלטות סודי, עדיף יותר? או דמוקרטי יותר? גם קשה להבין את הסתערות העיתונאים על "הסכנה לדמוקרטיה" כשעל דברים חמורים באמת במערכת המשפטית הם לא מוציאים הגה. אדרבא, שהתקשורת הממוסדת תיזום פעם דיון גלוי על כל תופעת טירוף המערכות בממסד המשפטי שהסתאב, במקום לשמש במה לבעלי דעה אחידה המצדיקים את הקיים.