יעקב אבינו ופרעה

עם ישראל יהיה כל עוד יעמדו מבניו ויעסקו בתורת ה' ויהוו דוגמא ומופת לעם ה', להזכיר לו את תפקידו להיות אור עולם.

הרב דוד לאו , י"ז בכסלו תשע"ב

הרב דוד לאו
הרב דוד לאו
ויקיפדיה

חז"ל מעידים ששבט לוי לא נשתעבד במצרים ולכן אומר פרעה "למה משה ואהרן תפריעו את העם ממעשיו, לכו לסבלותיכם" (שמות ה-ד ורש"י שם). העם ימשיך בעבודתו, ושבט לוי משוחרר ממנה.

במשך שנים חיפשתי ממתי נתייחד שבט זה משאר השבטים. הן בסיום ספר "בראשית" גוער יעקב אבינו בלוי בנו על מעשה שכם ולא מברכו בברכה פרטית. גם התגובה של הבנים לדברי אביהם שכועס על מעשה שכם נשמעת חריפה ובוטה. היא אינה עומדת גם בקריטריונים של מצות מורא אב ("לא יסתור את דבריו"-קידושין לב). אם כך איזה שלב הפך שבט זה למיוחד כל כך, שיברכו משה ויאמר לו "תומיך ואוריך לאיש חסידך"? האם רק ממעשה העגל בו התייצבו כל בני השבט למען קידוש שם שמים, או שמא קודם לכן? בתרגום יונתן בן עוזיאל לפרשתנו מצאתי את מיוחדות השבט, ואת המשימה שנטל על עצמו.

יעקב אבינו מעביר את משפחתו לגדה השניה של הנחל ואז "ויוותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר", בסופו של הלילה זוכה יעקב לברכה – "לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל, כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל".
דורש המלאך מיעקב למלא את התחייבותו. מיד מפריש יעקב את ארבעת הבכורים, כל בכור לאמו) שקדושים כבר מרחם, ומתחיל למנות מעשר משמונת הבנים הנותרים

במסכת חולין דנים חז"ל מי היה האיש (שרו של עשיו) ומה משמעותו, אך בתרגום המיוחס לתנא יונתן בן עוזיאל למדנו כך, "ואשתאר יעקב בלחודוי מעיברא ליובקא ואתכתש מלאכא עימיה בדמות גבר ואמר, הלא אמרתלעשרא כל דילך והא איתך לך תריסר בנין וברתא ולא עשרתינון, מן יד אפרש ארבעה בוכרין מארבע אמהתא ואשתיירו תמניא ותנא למימני משמעון וסלק לוי במעשרא. עני מיכאל ואמר: ריבוניה דעלמא דין הוא ערבך ועל עיסק פיתגמיא האלין אישתהי מן האל לנחלה עד מיסק עמוד קריצתא". פירוש המאבק של המלאך עם יעקב היה בשליחות בית דין של מעלה ששואל את יעקב, הרי כשיצאת לפני עשרים שנה הבטחת "כל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך". הפרשת מעשר מהכבשים, מהעיזים, מהגמלים ומהחמורים, אך לא הפרשת מעשר מהמתנה הגדולה שקיבלת - 12 שבטים (אמנם בנימין עוד לא נולד, אך הוא כבר כלול).

דורש המלאך מיעקב למלא את התחייבותו. מיד מפריש יעקב את ארבעת הבכורים, כל בכור לאמו) שקדושים כבר מרחם, ומתחיל למנות מעשר משמונת הבנים הנותרים – שמעון, לוי, יהודה, יששכר, זבולון, נפתלי, אשר ובנימין. כשסיים למנות שמונה מתחיל שוב משמעון והעשירי קדש הוא לוי! נעמד מיכאל שר ישראל ואומר:"ריבונו של עולם, זה הוא הבן שהוא ערב למחויבות ישראל אליך אלוקים, ובשכר תורתו יחזיק עם ישראל מעמד בלילות חושך הגלות, ויגיע לנחלתו בעת עמוד כהן גדול להקרבת קרבנות".

החל ממאורע זה לומד התנא יונתן בן עוזיאל מתחיל לוי למלא את תפקידו, לייחד את ישראל מן העמים ("אשר בחר בנו מכל העמים", במה? "ונתן לנו את תורתו"). מכאן ואילך, מבין גם פרעה המשתעבד בעם ישראל, שעם ישראל יהיה כל עוד יעמדו מבניו ויעסקו בתורת ה' ויהוו דוגמא ומופת לעם ה', להזכיר לו את תפקידו להיות אור עולם.

(מתוך העלון 'שבתון')