מי המציא את העם הפלשתיני?

ומי מתַחזֵק את הבלוף הפלשתיני? תחקיר של העיתונאי החוקר דוד בדין העלה: אונר"א מנציחה את הפליטוּת הפלשתינית והפכה מפתרון לעצם הבעיה

מנחם רהט , י"ח בכסלו תשע"ב

חסד גדול עשה עימנו המועמד הרפובליקני המוביל לנשיאות ארה"ב, ניוט גינגריץ', כשהזכיר לעולם כולו, כי העם הפלשתיני אינו אלא המצאה. מין בלון שכל הזמן דוחסים לתוכו אוויר חם על מנת שיתקיים.

גינגריץ' לא קנה את הבלופים שהפכו נחלת העולם בעשרות השנים האחרונות, בדבר קיומו של עם פלשתיני. ויש לו סיבה טובה שלא ליפול בפח התעמולה הערבית: הוא עצמו ד"ר להיסטוריה, שבשני העשורים האחרונים, בתפקידיו כחבר בית הנבחרים והיו"ר שלו, למד לעומק את הסוגיה הישראלית-פלשתינית ובקיא בה יותר מכל מומחה אמריקאי אחר, לרבות מומחי הבית הלבן הנשלחים לאזורנו. למכור להיסטוריון ד"ר גינגריץ' לוקשים היסטוריים ובדותות תעמולתיות מבית מדרשם של הפלשתינים ותומכיהם במחנה השמאל העולמי, זו משימה בלתי אפשרית.

למען האמת, לא צריך להיות היסטוריון דגול, כדי להבין שכל הפלשתיניזם המופרך מעיקרו הוא בלוף אחד גדול. משום שאפילו הפלשתינים עצמם מודים, ברגעים של אמת, שאין חיה כזו. למשל, המרגל והח"כ הנמלט עזמי בשארה הודה בראיון טלוויזיה עם ירון לונדון ש"אין עם פלשתיני, מעולם לא אמרתי שיש" (ראו הראיון עימו, וכן עדויות רבות נוספות ועובדות היסטוריות מאלפות בסוגית הבלוף הפלשתיני, באתר ושמו: הבלוף הפלשתיני – www.thepalestinebluff.022.co.il).

אגב, הפתעה נעימה היתה להיווכח שהישראלים ברובם מבינים שמדובר בבלוף. בסקר מסומס (לא מדעי) שערך 'ידיעות' השבוע בקרב קוראיו בשאלת היחס לטענת גינגריץ', השיבו 74% מהמסמסים, כי הם מסכימים עם הטענה שהעם הפלשתיני הוא המצאה.

גינגריץ' השמיע איפוא אמת צרופה, כשחזר למקורות הסכסוך וקבע כי מטרתה של ההמצאה הזו היתה, לנגח את ישראל ולנסות לחסלה, באמצעות תעלולים תועמלניים דיפלומטיים, דמוגרפים וכדומה, שננקטים לאחר תבוסת הערבים במלחמותיהם להכחדת ישראל.

אבל למרות שמדובר בהצבת האמת מול השקר, הלכה והעמיקה ההמצאה המופרכת הזו, בתודעת העולם עד כדי אבסורד: יאסר עראפת, יצחק רבין ושמעון פרס אפילו קיבלו בעטיה פרס נובל. למרבה הצער, דווקא מנחם בגין היה המנהיג הישראלי הראשון שאישר בחתימת ידו (בהסכם השלום עם מצרים) את קיומן של "הזכויות הלגיטימיות של ה-PALESTINIAN PEOPLE", אף שקודמיו בן גוריון וגולדה מאיר הקפידו לטעון שאין עם פלשתיני.

ישות טרוריסטית

עכשיו כשברור שמדובר בפיקציה, בלון נפוח, נשאלת עדיין השאלה, כיצד מצליחה הבדותא הזו להתקיים כבר יותר מששה עשורים? – מסתבר שיש מי שמנסה בכל כוחו להפיח רוח חיים בכזב הפלשתיני, והוא, למרבה השערוריה, ארגון האומות המאוחדות, שמממן את אונר"א, ומנציח באמצעותה את הבעיה הפלשתינית. לאמור: 39 המדינות המממנות בכספי משלמי המסים שלהן את אונר"א – ובראשן ארה"ב, קנדה, יפן, נורווגיה ואוסטרליה – הן הן שמנציחות את הבלוף הפלשתיני. אלמלא אונר"א, היה הבלוף הפלשתיני דועך ומתאיין ומותיר אחריו קומץ מטורפים בלבד, שבכל מקרה חיים על חרבם.

העיתונאי והחוקר דוד בדין, מייסד ומנהל סוכנות הידיעות הירושלמית 'מקור ישראלי', הקדיש שנים רבות מחייו לחקירת פעילותה ותיפקודה של אונר"א בקרב הפליטים הפלשתינים, והגיע למסקנה שאונר"א, במקום לתרום לפתרון הבעיה ע"י שיקום הפליטים במקומותיהם, מתַחזק את הבעיה הפלשתינית ע"י הזרמת הון עתק למדורת הרמץ הפלשתינית, עד כדי עידודה פעילות של הסתה ואפילו טרור. אונר"א, אם כן, איננה הפתרון לבעיה הפלשתינית. היא-היא עצם הבעיה.

בדין, בספרו החדש 'לאן נעלם כל הקמח', שראה אור בימים אלה באנגלית ומופץ בקרב מקבלי ההחלטות בעולם, סוקר את פעילו
גינגריץ' השמיע איפוא אמת צרופה, כשחזר למקורות הסכסוך וקבע כי מטרתה של ההמצאה הזו היתה, לנגח את ישראל ולנסות לחסלה, באמצעות תעלולים תועמלניים דיפלומטיים, דמוגרפים וכדומה, שננקטים לאחר תבוסת הערבים במלחמותיהם להכחדת ישראל
ת אונר"א מאז הקמתה לאחר מלחמת 1948 כארגון הומניטרי לטובת הפליטים. ואולם, אונר"א הוא ארגון יוצא דופן בקרב ארגוני הסיוע של האו"ם: בניגוד לכל אותם ארגונים, שפעלו בהצלחה להענקת סיוע הומניטרי לפליטים ולשיקומם במקומותיהם החדשים, פועלת אונר"א לקידום אג'נדה פוליטית אנטי ישראלית, ובכך מנציחה ומעצימה לא רק את הבעיה הפלשתינית אלא גם את עצמה. אם לפני 60 שנה סייעה אונר"א ל-450 עד 750 אלף פלשתינים, הרי כיום היא מטפלת ב-4 מיליון איש, החיים ב-59 שכונות מגורים (המכונים בפי אונר"א מחנות, כדי להעצים את המסכנות הפלשתינית) ביו"ש, עזה, סוריה, ירדן ולבנון.

באותן שכונות הקימה אונר"א ומממנת פעילותם של אלף בתי"ס, לגילאי א'-י', שבמוחם מוטמעת יום-יום אידיאולוגיה שיקרית, ולפיה "פלשתין שייכת לפלשתינים, ורק נתפסה זמנית ע"י מדינה, שהיא פרי הקולוניאליזם המערבי ולכן אינה לגיטימית". בבתיה"ס של אונר"א, שבהם משקיעה אונר"א יותר ממחצית תקציבה השנתי – העולה במעט על מיליארד דולר - מקנים 7,000 המורים המתפרנסים מאונר"א (ורובם חברי איגוד המורים של החמאס), לתלמידיהם את תודעת ה'נכבה' ואת זכאותם ל'זכות השיבה'. בספרי הלימוד שלהם מוגדרת חיפה נמל פלשתיני, ואילו תל אביב בכלל אינה על המפה, אבל יפו כן ובגדול. מיליוני היהודים בארץ הם תושבים בלתי לגיטימיים, שיסלקו באמצעות ג'יהאד והקרבה של 'מות קדושים' למען אללה, על מנת ליישם את 'זכות השיבה'. בדין טוען כי בכך הפכה אונר"א עצמה לגורם מזין טרור, ישות טרוריסטית.

איחסון טילים

בדין מציין שאונר"א מעסיקה 25,000 עובדים (!), רובם ככולם מקומיים המזוהים עם ארגוני טרור. חמאס למשל עושה שימוש יומיומי במיתקני אונר"א, ובהם בתי"ס, מרפאות ואמבולנסים. המרפאות משמשות לאיחסון טילים ולשיגורם, והאמבולנסים לשינועם. בקייטנות החמאס עוברים התלמידים אינדוקטרינציה נוספת לטובת רעיון ה'שוהדא'. וכשממשלת ישראל ניסתה עוד ב-1985 להעביר פליטים למגורים ב-1,300 יחידות דיור ליד שכם, מבלי לדרוש מהם ויתור על 'זכות השיבה', הודיעה אונר"א כי "פעולות ליישוב מחדש של פליטים פלשתינים בגדה המערבית, משמעותם פגיעה בזכותם, הבלתי ניתנת להפקעה, לשיבה".

ספרו של בדין רצוף עובדות מסמרות שיער לגבי התפקיד הנגטיבי שממלאת אונר"א בתחום הנצחת הפליטות הפלשתינית. וביניהן גם עובדות משעשעות-משהו: כשרצה אונר"א לסחוט תקציבים נוספים מהמדינות המממנות, הודיע הארגון שמערכת החינוך שלו תיזום שיעורים על השואה בבתיה"ס שבמחנות (?) הפליטים. הידיעה זכה לשבחים רבים בממשלות השונות וכמובן בקהילות היהודיות בעולם. לבסוף התברר שהכל עורבא פרח ונועד רק להשיג תקציבים נוספים למערכת.

דוגמה נוספת: יום אחד הודיעה אונר"א שאנשיה מכינים ספרי לימוד חדשים שיחנכו לדו-קיום ולזכויות האדם. אך כשביקשו ממשלות ישראל, ארה"ב וקנדה לעיין בספרים אלה, נדחו בטענה שהחומר בתהליך הכנה. לבסוף זכתה רק ממשלת נורווגיה לקבל עותקים של הספרים החדשים. בדיקתם באמצעות מומחים לערבית העלתה שהפרקים העוסקים בזכויות האדם אינם מזכירים זכויות של נוצרים ויהודים אלא רק של מוסלמים, ואינם עוסקים בזכות הקיום של מדינת ישראל, אלא מתרכזים ב"דיכוי זכויות האדם ע"י מדינת ישראל".

אמור מעתה, בראש מתַחזקי ההמצאה הפלשתינית ניצבת אונר"א, ארגון בינלאומי שבניגוד למנדט שלו מעודד אלימות פלשתינית, מטפח תקוות שווא בקרב הפלשתינים ומנציח את ההמצאה הפלשתינית, שנועדה רק להוות מטה חובלים במאבק המנהיגות הערבית כנגד מדינת ישראל, ונכונותה להילחם עד טיפת הדם הפלשתינית האחרונה. אונר"א אינה הפתרון. היא-היא שורש הבעיה. ולכתשיובש הביצה האונר"אתית הזו, הממומנת ע"י העולם החופשי, יתחסלו מאליהם היתושים השורצים במימיה העכורים.

ניוט גינגריץ' לא חידש דבר, אבל טוב לפעמים לחזור ולהזכיר אמיתות בסיסיות. עכשיו, עם מחקריו של דוד בדין, אנחנו גם יודעים מי מתחזק את הבלוף הזה עשרות בשנים, ועוד ידו נטויה.