נרות החנוכה - נר ה' נשמת אדם

"מוסיף והולך" - כל יום מוסיף עוד נר ועוד אור, ועל ידי כך מסלקים את ההעדר והחושך מעולמנו.

הרב שלמה לוי , ג' בטבת תשע"ב

הרב שלמה לוי
הרב שלמה לוי
באדיבות ישיבת ההסדר ראשון לציון

הרמב"ן בפירושו לתורה מביא רמז לחנוכה בתורה מן המדרש: "'בהעלותך את הנרות' - למה נסמכה פרשת מנורה לחנוכת הנשיאים, לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה דעתו... אמר לו הקב"ה: חייךָ, שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות בוקר וערב". ומדוע ניחמו דווקא בהדלקת הנרות ואל בשאר עבודות כהן כגדול? מבאר הרמב"ן: "לדרוש רמז מן הפרשה על חנוכה של נרות שהיתה בבית שני על ידי אהרן ובניו, רצוני לומר חשמונאי כהן גדול ובניו".

המיוחד בהדלקה של החשמונאים היה שאורם בא כתגובה מנצחת לחושך שניסו היוונים לזרוע בישראל. על הרמת קרנה של הסגולה הישראלית הובטח לאהרון ש"שלך גדולה משלהם". לכן נאמר "והדליקו נרות בחצרות קודשיך", לא רק בתוך המקדש אלא גם בחצרות, בפרהסיא, ברשות הרבים של בית ישראל.

במה מדליקים...?
כיצד מדליקים את הנרות שהם האורות הפנימיים שלנו? איזה עבודה ותפיסה רוחנית אנו צריכים כדי להטיב ולהדליק את נרות נשמותינו?

רש"י בפרשת בהעלותך מקשה למה נאמר בהעלותך את הנרות ולא בהדליקך את הנרות, ומתרץ: שמהשורש על"ה אנו לומדים "שצריך להדליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה. ועוד דרשו רבותינו, מכאן שמעלה (מדרגה) הייתה לפני המנורה שעליה הכהן עומד ומטיב".

רש"י מלמד אותנו שלפני שניגשים להטיב ולהדליק את הנרות צריך לעלות על גבי מדרגה. ללמדך שכאשר אנו נגשים למלאכת שמים, למלאכת החינוך, אנו צריכים להעלות תחילה את עצמנו אל האידיאלים הא-לוהיים. החינוך אינו פעולה
החינוך אינו פעולה חיצונית, מטרתו ומהותו לחשוף ולגלות את הטוב האלוקי המושרש בנשמתו של כל אחד ואחד
חיצונית, מטרתו ומהותו לחשוף ולגלות את הטוב האלוקי המושרש בנשמתו של כל אחד ואחד. חינוך אינו שכפול תלמידים. על המחנך לזהות את התוכן הפנימי הנמצא שבמתחנך, ולחשוף ולגלות אותו ולהוציאו מן הכח אל הפועל.

כ(לו)לות הנפש
כנסת ישראל, נשמת האומה הישראלית נקראת "כלה" כפי שנאמר: "נכספה וגם כלתה נפשי... אל א-ל חי" כלתה מלשון התכללות והתחברות. שאיפתה ומגמתה של נשמת האומה להידבק בא-לוהים חיים, לבטא בחייה ומעשיה את הטוב, ולהטיב לכל נברא. לגלות את המוסר האלוקי, ולחברו אל הטוב והצדקה והיושר והנחמה למען העולם כולו.

כך הדבר גם בנשמת כל אחד ואחד מישראל. נשמת האדם הישראלי משולה לנר: "נר ה' נשמת אדם", שכן טבעה לעלות ולהידבק בקב"ה בכלות הנפש ובהתכללות הנפש, כאור הנר וכשלהבת העולה מאליה כלפי שורשה.

כיצד מרקדים...
במסכת כתובות נחלקו בית הלל ובית שמאי כיצד מרקדין לפני הכלה? בית שמאי אומרים כלה כמות שהיא ובית הלל אומרים כלה נאה וחסודה . נקודת המחלוקת בין בית שמאי ובית הלל היא כיצד לגלות ולחשוף את הנשמה. בית שמאי, כשמם כן הם: שמאים ודייקנים, ורואים את הדבר כמו שהוא מופיע בעולם - "כלה כמות שהיא". לכן הם נוקטים תחילה בדרך "סור מרע" כבסיס לעלייה כלפי מעלה - "ועשה טוב". כך סוברים בית שמאי ביחס לחנוכה, שביום הראשון מדליקים שמונה נרות כדי לבער את הרע והחושך מן העולם, בבחינת סור מרע, ולאחר מכן יתברר הטוב.

לעומתם, בית הלל נוקטים בעמדה הפוכה - "כלה נאה וחסודה" - כיון שגישתם הייתה לראות את השורש הפוטנציאלי הא-לוהי הטמון בה, ולכן גם כאשר היא אינה מתגלה בשלמותה היא נאה וחסודה. בית הִלל, ששמם נגזר מלשון הַלל, מציעים לנו לשיר לפני הכלה: "נאה וחסודה", מפני שמעט אור דוחה הרבה מן החושך. ה"עשה טוב" קודם ל"סור מרע". כך הם גם סוברים ביחס להדלקת נרות חנוכה - "מוסיף והולך" - כל יום מוסיף עוד נר ועוד אור, ועל ידי כך מסלקים את ההעדר והחושך מעולמנו.

(מתוך העלון 'שבת בשבתו)