זכייתו של יהודה במנהיגות

אדם שיודע להגיד טעיתי ושואף לאמת ראוי להנהיג.

הרב מאיר נהוראי , ט"ו בטבת תשע"ב

הרב מאיר נהוראי
הרב מאיר נהוראי
צילום: יח"צ

בשעה שיעקב מברך את בניו הוא  מבליט היטב את ההבדל שבין ראובן ליהודה. על ראובן הוא אומר: רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז פַּחַז כַּמַּיִם אַל תּוֹתַר כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ אָז חִלַּלְתָּ יְצוּעִי עָלָה:  (מט,ג) ובנוסח הברכה ליהודה הוא מברך אחרת: יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ יָדְךָ בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אָבִיךָ: (מ"ט,ח)

לראובן תכונה אחת, המונעת ממנו לקבל את שרביט ההנהגה. ראובן פזיז בתגובותיו הבלתי שקולות ומאוזנות. בדרך כלל,  אחיו ואביו אינם שומעים לו. דוגמא מובהקת לכך, ניתן להביא מהאופן, שבה ניסה ראובן  לשכנע את אביו לשלוח את בנימין למצרים. וכך הוא טוען: וַיֹּאמֶר רְאוּבֵן אֶל אָבִיו לֵאמֹר אֶת שְׁנֵי בָנַי תָּמִית אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ תְּנָה אֹתוֹ עַל יָדִי וַאֲנִי אֲשִׁיבֶנּוּ אֵלֶיךָ (מב,לז)

ובמדרש מתוארת תגובה מזלזלת של יעקב על דבריו של ראובן:'אמר לו ובניך לא הם בני?!'. אף יהודה מבקש לשכנע את יעקב אביו. הוא ממתין בסבלנות למצוקת הרעב והוא משוכנע, שיעקב אביו ישנה את דעתו. כאשר הרעב מתחזק והמצוקה בבתים  מתעצמת כפי המתואר בפסוקים: 'וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ לֶאֱכֹל אֶת הַשֶּׁבֶר' הגיע  שעת הכושר להזכיר לאביו,שצריך להוריד את בנימין למצרים.

וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְהוּדָה לֵאמֹר הָעֵד הֵעִד בָּנוּ הָאִישׁ לֵאמֹר לֹא תִרְאוּ פָנַי בִּלְתִּי אֲחִיכֶם אִתְּכֶם  אִם יֶשְׁךָ מְשַׁלֵּחַ אֶת אָחִינוּ אִתָּנוּ נֵרְדָה וְנִשְׁבְּרָה לְךָ אֹכֶל.

ולאחר משא ומתן קצר מאפשר להם יעקב לקחת איתם את בנימין. ראובן ויהודה מרגישים אחריות על המתרחש במשפחה. אולם ההבדל בין הדמויות בולט  בכתובים. ראובן מנסה את כוחו בשכנוע אולם תגובתו הפזיזה והבלתי שקולה עומדת לו לרועץ. מצד אחד, ראובן כבכור נושא באחריות, מנסה למנוע מהאחים להרוג את יוסף, דואג לשמור על כבודה של רחל אמו, ומנסה לחלץ את המשפחה ממצוקת הרעב. מצד שני, הוא פועל בפזיזות ללא שקול דעת מעמיק, ולכן קולו לא נשמע. לעומתו, יהודה אחיו מצליח לשכנע את סביבתו. הוא משכנע את האחים למכור את יוסף, משכנע את האב להוריד את בנימין למצרים, וגורם בנאומו הכרי
יהודה זכה למנהיגות מכח אישיותו ואופיו. הוא אינו הבכור, אולם הוא מעורב בין האחים, הוא מבין את מצוקתם והוא יודע מהי עת שתיקה ומתי לפעול ולדבר
זמטי לשכנע את יוסף להתוודות בפני אחיו. יהודה מתברך: 'יהודה אתה יודוך אחיך' האחים כולם מודים ומסכימים לעצותיו. לעומתו, ראובן הוא 'פחז כמים' מגיע להחלטות פזיזות. לכן אומר לו יעקב אתה הבכור וראוי ליטול את המנהיגות -  רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז אולם מפאת פזיזותך וחוסר שיקול הדעת לא תהיה זכאי לכך.

יהודה זכה למנהיגות מכח אישיותו ואופיו. הוא אינו הבכור, אולם הוא מעורב בין האחים, הוא מבין את מצוקתם והוא יודע מהי עת שתיקה ומתי לפעול ולדבר. מנהיגותו של יהודה, איפוא, היא מנהיגות של "אתה יודוך אחיך" כאיש אחד בלב אחד ממליכים אותו עליהם.

אולם יש ביהודה נקודה נוספת שמאפשרת לו לזכות במנהיגות וכך כותב רבי שלמה אפרים מלונטשיץ בספרו כלי יקר (מבוסס על מדרש רבא):

לפי שאתה יהודה הודית במעשה תמר כהוראת שם יהודה, על כן מדה כנגד מדה יודוך אחיך יודו לך על המלכות ולא יבושו כשם שאתה היית מודה ולא בוש מלהודות על האמת כך אחיך לא יבושו כי יודו על האמת, שלך לבד יאתה המלוכה, כי מצינו כשהומלך דוד כתיב (שמואל - ב ה א) ויאמרו כל שבטי ישראל וגו' הננו עצמך ובשרך וגו' אתה המוציא והמביא בישראל וגו',

יהודה יודע להתחרט על טעויות ולהודות על האמת. כך נהג במעשה תמר, כך נהג בעמידתו לפני יוסף. אדם שיודע להגיד טעיתי ושואף לאמת ראוי להנהיג. לאחר שיהודה שמע את שבט ביקורתו של יעקב אביו על אחיו הגדולים ראובן ושמעון הוא נרתע לאחוריו אחז בו הפחד שמא יעקב יכעס עליו ועל מעשיו וזאת מפאת רגישותו המוסרית. אולם יעקב התעלם מחטאיו של יהודה והדגיש דווקא את יכולתו לחזור בתשובה ולומר אמת כך ראוי למנהיג. כעבור שנים התגשמה הברכה והמלוכה ניתנה לדוד בהסכמת כל עם ישראל -  'יודוך אחיך'.  ואף דוד לאחר שחטא באשת אוריה מגלה חרטה: 'וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל נָתָן חָטָאתִי לַה' וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל דָּוִד גַּם ה' הֶעֱבִיר חַטָּאתְךָ לֹא תָמוּת (שמואל ב,יב,יג) מנהיג יכול ליפול אבל בסופו של דבר ייבחן ביכולתו לשוב בתשובה שלימה.

(מתוך העלון 'שבתון')