מכתב גלוי לח"כ אחמד טיבי

החיים בארץ בצוותא עם הערבים אינם אופציה, אלא זוהי גזירת גורל לנצח. ככל שנשכיל להבין זאת, נוכל להפיק ממנה את המיטב.

יואב בלום , י"ז בטבת תשע"ב

יואב בלום
יואב בלום
ערוץ 7

מר טיבי היקר,

כותב שורות אלו רואה עצמו כציוני אדוק, כפטריוט ישראלי וכחבר בתנועת הלאומיות העברית על פי רוחו של זאב ז׳בוטינסקי. דווקא משום כך החיצים אותם ירית במאמרך בעניין הדחייה של בג״ץ את העתירה לאפשר איחוד משפחות ("חוק האזרחות") פגעו בליבי ומצאו להם אוזן קשבת.

לצורך הקדמה אבהיר כי, אינני סבור שאתה ידידה של התנועה הציונית או שתהפוך להיות כזה בעתיד, אבל ברור לי כי ההכרה הבסיסית בעובדה שלעולם נגזר על עמינו לחיות בצוותא בארץ הזו, מצויה כבר עמוק בתודעתך. שנינו יודעים היום כי אין כל דרך לגרום לכך שאחד מעמינו יחדל מלהתקיים כאן בלא להיות בלתי מוסרי, בלתי אנושי, או ללא גרימת חוסר צדק משווע אשר כל הרואה עצמו בן תרבות ראוי שיתנגד לו.

חבריי ואני חונכנו על ברכיי הכרתו של ז'בוטינסקי כי ״כאן ירווה לו משפע ואושר בן ערב, בן נצרת ובני״. לא זו בלבד שז'בוטינסקי האמין באפשרות של בני שלוש הדתות לחיות כאן באושר ובשפע,  יותר מכך שים נא לב, אחמד, לסדר שהוא בחר: הראשון הוא בן ערב, אחריו בן נצרת ורק אחריהם – בני. רצה ז'בוטינסקי לומר בכך כי בניו, בני העם היהודי, יוכלו ליהנות משפע ומאושר, רק אם אלה יהיו מנת חלקם גם של בני ערב ושל בני נצרת.
ביום בו המנהיגות והאינטליגנציה הערבית תנהג אף היא כך, באותו יום ממש נשמע כולנו את פעמוני השלום, האם תעמדו באתגר גורלי זה?

היש הומניות גדולה מזו? אין! האושר והרווחה של עמינו כרוכים זה בזה. זו שותפות הגורל של שני העמים. לעמינו יש זכויות שחייבות לגור בכפיפה אחת ובהרמוניה. לעמי זכות מוחלטת ונצחית שאיננה ניתנת לערעור על הארץ הזו, וזכות זו שמורה אף לעמך. יתכן שאם הייתה בידי כל אחד מאיתנו האפשרות לבחור, לא היינו בוחרים בחתונה כזו, אך מרגע ש"חתונה קתולית" זו היא עובדה מוגמרת, לא נוכל להיפרד לנצח.

אני וחבריי (נכון, לא כולם) פונים אל בני עמנו בשפתנו, ואומרים להם חזור והדגש כי החיים בארץ בצוותא עם הערבים אינם אופציה, אלא זוהי גזירת גורל לנצח. ככל שנשכיל להבין זאת,  נוכל להפיק ממנה את המיטב, וככל שנשכיל להפנים כי גזירת גורל זו אינה עתידה להשתנות, נלמד לחיות עימה.

כך בדיוק אני מבקש ממך ומחבריך לעשות. פנו אל בני עמכם בשפתכם, לכו אליהם ביושר ובאומץ ואמרו להם אותו משפט בשינוי קל: החליפו נא את המילה יהודים בערבים, ולהיפך.

ביום בו המנהיגות והאינטליגנציה הערבית תנהג אף היא כך, באותו יום ממש נשמע כולנו את פעמוני השלום,  האם תעמדו באתגר גורלי זה?

אחריות גדולה, אחמד, מוטלת על כתפינו, שהרי שתי בנותיך המקסימות ושלושת ילדיי המקסימים יהיו אלה שייהנו או יסבלו ממעשינו. למענם ולמען האמונה ברוח האנושית, חובה על כולנו שלא להרפות ממלחמה קדושה זו על הזכות של שנינו להתקיים כאן, על הזכות של שנינו לשפע ולאושר ועל הזכות של שנינו לצדק ולשוויון.

שלך,

יואב בלום