המתקפה על השר נאמן, בגין החוק החדש שאינו נותן משמורת אוטומטית לנשים –גרושות- על ילדיהן, חושפת אמת שאינה תואמת את הרעש התקשורתי על "הדרת נשים".

החוק משווה את מעמדם של הגברים לזה של הנשים. (ותוך כדי כך גם מעניק סמכות החלטה לבית המשפט, תוך ביטול, למעשה, של חוק כנסת....) והנה התעוררו ארגוני הנשים- ומעניין, למה אין ארגוני גברים- וטענו לפגיעה בנשים. והרי, לכאורה, הן צריכות לשמוח על השוויון המצטייר בחוק. עוד הוכחה שבפועל מדובר על אינטרסים ולא על צדק. שוויון שיש בו פגיעה ביתרון של הנשים על הגברים איננו שוויון רצוי, לפי זה.

התבוננות בלתי משוחדת, וכזו שאינה נצמדת ל"פוליטיקלי קורקט", תעלה שדווקא צה"ל- אותו גוף שבו התחיל הסיפור על שירת נשים- אינו דוגל בשוויון. כך, בפועל, אין מחצית המטכ"ל מורכב מנשים. בעוד הן מהוות כ-50% מהצבא. ואפילו 52% מהאוכלוסייה. משמע, אין שם ייצוג הולם. ואם אישה יכולה להיות טייסת, למה אינה יכולה לשבת במטכ"ל? ולכאורה, לפחות ארבעה רמטכ"ליות (!) היו צריכות להיות מהמין החלש. והנה לא זכינו לרבת (?) אלוף אחת אפילו. אז מה מלינים על חסרון רבניות, אם בצבא העם לא ראינו רבנית- אלופה? ואולי כדאי לאקדמיה ללשון העברית, להחליט כבר עתה על השם לדרגה, כדי לשדר שזה אכן בדרך.

גם בבית המשפט העליון אין ייצוג יחסי הולם ל- נשים באוכלוסייה. וכך הוא בפוליטיקה. לא בין שרי הממשלה, ואפילו לא בין חברי הכנסת. משמע, במוסדות המרכיבים את הדמוקרטיה, ברשות המחוקקת, ברשות השופטת וברשות המבצעת, אין איוש נשי של מחצית הכסאות.

למעשה, גם בבית המשפט העליון אין ייצוג יחסי הולם ל- נשים באוכלוסייה. וכך הוא בפוליטיקה. לא בין שרי הממשלה, ואפילו לא בין חברי הכנסת. משמע, במוסדות המרכיבים את הדמוקרטיה, ברשות המחוקקת, ברשות השופטת וברשות המבצעת, אין איוש נשי של מחצית הכסאות. ואין ספק שהרשויות הללו מייצגות יותר את המדינה החילונית, ממדינת הלכה. כלומר, במדינה הדמוקרטית כבר נפלה השלהבת בארזים.

המוזר הוא שהדרישה החוזרת ונשנית לשריון מקום לנשים, אפילו בבחירות לכנסת, מצביעה על אי יכולתן להגיע למקומות הראויים להן. יוצא, לכאורה, שהן מוכשרות פחות מהגברים, ויכולתן העצמית נמוכה, עד שהיא מחייבת לא רוח גבית, אלא סערה של ממש. והרהור טבעי היוצא מכך מעלה את המציאות שאפילו הנשים, אינן מצביעות עבור נשים. ונראה שהן מחליטות לפי ההתאמה הרחבה לכנסת, ולא לפי ההשתייכות המגזרית דווקא. וזו נקודת זכות עבורן.

ויש, כמובן, גם צד שני. אולי כדאי לשריין מקום לגברים במגוון תפקידים. למשל, יש יותר זמרות מאשר זמרים. או גם תוחלת החיים של נשים בישראל גבוהה משל הגברים. האומנם לא צריך לדרוש שוויון? במקצועות אולימפיים התחרויות נפרדות לבנים ולבנות. ונדמה לי שגם חדרי ההלבשה נפרדים. ואף שלא מדובר בחדרי כושר (...) זה תחום מאד דומה. אבל המצחיק ביותר הוא שיש תחרויות שחמט נפרדות לגברים ולנשים. אליפות העולם של השכל אינה מאפשרת לגברים ולנשים לשבת זה מול זו משני צידי הלוח.

כאילו להבהיר שיש הבדל גם ביכולת המנטלית הזו (ואין להניח שזה בגלל אי הרצון של מתחרות לשבת מול מתחרים ממין זכר). ולא נשמע ציוץ אחד של מחאה, לא מצד הגברים ולא מצד הנשים. ומעניין לראות בג"צ בעניין הזה. הדיון יהיה בודאי מרתק.

אז כשיחלוף הטרנד הנוכחי, והרוחות יירגעו, נוכל לחזור ולתת זכות קדימה ג'נטלמנית לנשים. זה לא ייחשב לשחצנות או להטרדה, אלא רק לנימוס מכובד. הצבא יחזור לעסוק במטרותיו ולא בשטויות אם החייל יצא לשרותים או בגלל החיילת ששרה מולו. בקיבוצים לא נראה את הנשים על הטרקטורים ובחנויות האופנה יימכרו המבצעים המיוחדים לנשים דווקא. והעולם יחזור לשפיות.