אנו ידיך

שיחה לפרשת השבוע מתוך הספר "מעט מן האור" - שיחות מאת הרב חנן פורת ז"ל, אשר נתפרסמו במשך שבע שנים בעלון 'מעט מן האור'.

הרב חנן פורת ז"ל , ט' בשבט תשע"ב

יהדות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ

מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה'

מִקְּדָשׁ אֲ-דֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ

ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד. (שמות ט"ו, י"ז-י"ח)

_ _ _

פסוקים אלה החותמים את שירת הים, נושאים אותנו הרחק וגבוה מעבר למקום ולזמן שבו נאמרה השירה, אל עבר חזון הגאולה, שבה תיגלה מלכות ה' בכל העולם.

יש לשים לב לעובדה שביטויים כגון "מכון", "מקדש" ו"מלוכה" מופיעים כאן לראשונה במקרא, וחושפים לפנינו עולם נסתר של מושגים, שלא היינו מודעים להם.

בחתימת שירת הים גנוזים אפוא היסודות והשורשים לכל תורת הגאולה שהסתעפה והתרחבה, בחזון הנביאים ובדברי חכמים והוגים, ושומה עלינו להעמיק בפסוקים אלה כדי להאיר את חזון הגאולה מתוך פשוטו של מקרא.

בשורות הבאות ננסה לדלות כמה נטפי אור השוטפים וגואים בשירת הים.

חמישה שלבים במהלך הגאולה

בפסוקים החותמים את שירת הים נפרש לפנינו תהליך בן חמישה שלבים:

שלב ראשון: "תְּבִאֵמוֹ" - היינו כניסת עם ישראל לארצו.

שלב שני: "וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ" - התיישבות בארץ והשתרשות בה.

הביטוי "הַר נַחֲלָתְךָ" הוא בפשטות כינוי לארץ ישראל כולה, המוגדרת בתורה - בניגוד לארץ מצרים - כ"אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת" (דברים י"א, י"א). וכך נתבאר ביטוי זה באחד המזמורים ההיסטוריוסופיים שבספר תהילים:

וַיַּנְחֵם לָבֶטַח וְלֹא פָחָדוּ, וְאֶת אוֹיְבֵיהֶם כִּסָּה הַיָּם.

וַיְבִיאֵם אֶל גְּבוּל קָדְשׁוֹ, הַר זֶה קָנְתָה יְמִינוֹ.

וַיְגָרֶשׁ מִפְּנֵיהֶם גּוֹיִם, וַיַּפִּילֵם בְּחֶבֶל נַחֲלָה

וַיַּשְׁכֵּן בְּאָהֳלֵיהֶם שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. (תהילים ע"ח, נ"ג-נ"ה)

הרי ש"הַר נַחֲלָתְךָ" כולל את ארץ ישראל כולה.

שלב שלישי: "מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה' " - איתור מדויק של המקום "אֲשֶׁר יִבְחַר ה‘אֱלֹהֵיכֶם בּוֹ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם" (דברים י"ב, י"א).

שלב רביעי: מִקְּדָשׁ ה' כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ" - הקמת המקדש במקום אשר איווה למושב לו.

שלב חמישי: "ה‘ יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד" - היינו מלכות ה' שתיגלה ותאיר לעולם כולו.

הביטוי "לְעֹלָם וָעֶד" משמעותו הגלויה לנצח נצחים, אך אפשר שכוונתו הנסתרת, שהעולם עצמו יהיה נוכח ועֵד למלכות ה' הפועמת בו, והוא יעיד בעצם הווייתו: ה' מלך ומלכותו בכל משלה.

וכן פירש הרשב"ם:

תיוודע מלכותו של הקב"ה בכל המלכויות.

ובדומה לזה נאמר במזמור פ"ט בתהילים על השמש והירח המעידים על מלכות בית דוד אשר תיכון לעולם ועד:

זַרְעוֹ לְעוֹלָם יִהְיֶה וְכִסְאוֹ כַשֶּׁמֶשׁ נֶגְדִּי.

כְּיָרֵחַ יִכּוֹן עוֹלָם, וְעֵד בַּשַּׁחַק נֶאֱמָן סֶלָה. (תהילים פ"ט, ל"ו-ל"ז)

שני פנים אפוא לגאולה: גאולה לאומית וגאולה אוניברסלית.

היעד העליון הוא הגאולה האוניברסלית "ה‘ יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד", אך הדרך אליה עוברת דרך הגאולה הלאומית של עם ישראל העולה לארצו, מעמיק בה שורשים ובונה בה את בית מקדשו. כי ללא הגאולה הלאומית אין אחיזה במציאות לגאולה האוניברסלית. ורק כאשר, יתקיים חזון הגאולה הלאומית המפורש בנבואת ישעיה (ב‘, ב‘-ד‘):

וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים

נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים, וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת

וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם.

וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים, וְאָמְרוּ:

לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה', אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב

וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו, וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו

כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם.

או אז ורק אז:

וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם, וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים

וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת

לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב, וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה.

מי יבנה את המקדש?

ברם לפנינו ניצבת עדיין שאלה נכבדה: בידי מי מופקד בניין בית המקדש?

הקורא את הכתוב "מִקְּדָשׁ ה' כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ", סבור לפי תומו שריבונו של עולם יבנה בעצמו את בית המקדש ואנו נשב ונחזה בפלא כצופים מן הצד.

ואכן הגמרא במסכת ראש השנה (ל' ע"א, וכן במסכת סוכה מ"א ע"א) מציירת אפשרות שלפיה ייבנה בית המקדש בעיצומו של יום טוב ראשון של פסח, או במוצאי יום טוב אור ל"יום הנף" של הבאת העומר.

שואל רש"י על כך: הן הלכה פסוקה היא במסכת שבועות (ט"ז, ע"ב) שאין בונים בית המקדש לא ביום טוב ולא בלילה?

ותשובתו:

הני מילי בניין בידי אדם, אבל בניין העתיד לבוא בידי שמים הוא.

ובמסכת סוכה מפרש רש"י יותר:

אבל מקדש העתיד שאנו מצפין בנוי ומשוכלל הוא יגלה ויבוא משמים, שנאמר: "מקדש ה‘ כוננו ידיך".

ברם יש לתמוה על דברי רש"י אלה, שהרי אם הפסוק בשירת הים קובע שבית המקדש ייבנה בידי שמים, כיצד ביקש דוד לבנות את המקדש במו ידיו, וכיצד בנאו בפועל שלמה בנו, ולא המתין עד שירד בנוי ומשוכלל משמים?

זאת ועוד: כיצד בנו שבי גולת בבל את הבית השני, ולא חששו לדברי הכתוב: "מִקְּדָשׁ ה' כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ"?

אלא ודאי שדוד ושלמה, יהושע בן יהוצדק וזרובבל בן שאלתיאל, ראו עצמם כשלוחיו של מקום הפועלים בפקודתו לקיום מצות "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ" - כפסק הרמב"ם בהלכות בית הבחירה (א', א') - ומצוה זו תקפה ועומדת לעולמי עולמים.

יד ארוכה

ואם תשאלו: כיצד יתפרש אפוא הכתוב "מִקְּדָשׁ אֲ-דֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ"?

דבר זה מבהירה לנו הגמרא במסכת כתובות (ה' ע"א):

דרש בר קפרא: גדולים מעשי צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ.

דאילו במעשה שמים וארץ כתיב: "אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים" (ישעיה מ"ח, י"ג). ואילו במעשה ידיהם של צדיקים כתיב: "מכון לשבתך פעלת ה' מקדש אדני כוננו ידיך".

שני דברים גדולים מאיר לנו בר קפרא בדרשתו זו:

האחד: צדיקים - הם שיבנו את בית המקדש במו ידיהם.

שמעשה שלהם קרוי מעשה ידיו של הקב"ה. (רש"י שם)

והשני: שמעשה בניין המקדש גדול ממעשה שמים וארץ, לפי ששמים וארץ נעשו בידיים נפרדות, ואילו בעת בניין המקדש מתלכדות הידיים ונושקים שמים וארץ. כי המקדש הוא מקום המפגש בין אלוהים ואדם, ובו מתגלה כי "הַאֻמְנָם יֵשֵׁב אֱלֹהִים עַל הָאָרֶץ" (מלכים א‘ ח‘, כ“ז) - כתמיהה שהיא מתקיימת!

מכל מקום נמצינו למדים כי הצדיקים - בוני המקדש - הם שלוחיו של מקום והם הם ידיו, כדרך שהשליח נקרא "ידו הארוכה" של המשלח לעניין גיטין וקידושין.

ואכן מסמיכות הפסוקים אתה למד שזהו פשוטו של מקרא, שהרי הפסוק פותח ב"תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ", ובוודאי לא יעלה על הדעת שישבו ישראל באפס מעשה, ויצפו שענני הכבוד ישאו אותם לארץ ישראל ויטעו אותם בתוכה.

אלא כדרך שראו ישראל עצמם שלוחיו של מקום לעלות ארצה ולהכות בה שורש, כך גם ידעו ‘למעלה בקודש‘, כי שלוחי ה' וידיו המה לבנות את מקדשו.

אם "זכו", ואם "לא זכו"

ואם תאמרו: אם כן כיצד יתקיימו דברי הגמרא בראש השנה על בניין בית המקדש ביום טוב או באישון לילה, הן בניין כגון זה יכול להיבנות בפועל רק בידי שמים, כדברי רש"י והתוספות?

על שאלה זו השיב הרב אביגדור נבנצל שליט"א, רבה של העיר העתיקה, תשובה פשוטה ונפלאה בשיעוריו בהלכות בית הבחירה, וכה דבריו:

והנה ידוע מאמר חז"ל: "זכו - אחישנה, לא זכו - בעיתה" (סנהדרין צ"ח, ע"א)... וכשם שזמן הגאולה תלוי בזכייתן של ישראל, כך גם צורת הגאולה תלויה בזכייתם... הלכך גם בנוגע לצורת בניין בית המקדש ייתכן שינוי בין מצב של "זכו" למצב של "לא זכו":

אם זכו ויש נחת לקב"ה במעשה ידיהם, יבנו בידיים של מטה, ואם לא זכו, ואף על פי כן הגיע זמן הבית ליבנות, יבנה בידיים של מעלה.

הבה נדייק בדבריו של הרב אביגדור נבנצל:

המצב האידיאלי הוא דווקא בניין המקדש על ידי ישראל בידיים של מטה. ואילו ירידת בית המקדש משמים - ללא שותפותנו - הוא מצב שבדיעבד.

ודאי יהיו כאלה שיתעקשו לומר כי ההיפך הוא הנכון: אם נזכה, ייבנה בית המקדש בידי ה' במישרין; ואם לא נזכה, יהא עלינו לעמול ולבנותו במו ידינו.

ברם דברי הרב אביגדור נבנצל ישרים ונכונים, ומקראות מלאים מעידים, שהקב"ה תובע מעִמנו לכתחילה להיות שותפים עמו, ורק בדלית ברירה פועל הוא לבדו:

וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ, וַיִּשְׁתּוֹמֵם כִּי אֵין מַפְגִּיעַ

וַתּוֹשַׁע לוֹ זְרֹעוֹ, וְצִדְקָתוֹ הִיא סְמָכָתְהוּ. (ישעיה נ"ט, ט"ז)

כִּי יוֹם נָקָם בְּלִבִּי, וּשְׁנַת גְּאוּלַי בָּאָה.

וְאַבִּיט וְאֵין עֹזֵר, וְאֶשְׁתּוֹמֵם וְאֵין סוֹמֵךְ

וַתּוֹשַׁע לִי זְרֹעִי, וַחֲמָתִי הִיא סְמָכָתְנִי. (ס"ג, ד')

כללו של דבר: רבונו של עולם מבקש כביכול: "אל תתנו לי לעשות את העבודה לבדי".

_ _ _

מה גדלו מעשיך ה', מאוד עמקו מחשבותיך

לשתף את בניך במעשה ידיך ולומר להם:

בני חביבי, רֵעַי וידידַי

בנו במו ידיכם את ביתי,

כי אתם ידי!