אין לי שום גילוי נאות בהקשר הזה, לא למדתי במכינה בעלי, מעודי לא שמעתי שיעור מפיו של הרב אלי סדן, ובאופן כללי אני מאוד רחוק מהגישה ה"ממלכתית" מבית מדרשה של ישיבת "הר המור", אשר קנתה לה שביתה בחלק גדול מהמכינות הקדם צבאיות ובראשן המכינה הותיקה ביותר, "בני דוד", בראשה עומד הרב סדן. למרות כל זאת אינני מסוגל לעבור בשתיקה על החרפות והגידופים שנכתבו מפיו של יהודי יקר, עו"ד יהודה שמעון, על הרב סדן, בעקבות מאמרו "קריאת כיוון לציונות הדתית".
את המאמר של הרב סדן קראתי, עם חלק מהטענות הסכמתי ואילו לחלקן האחר לא הייתי מסוגל להסכים, אולם בסופה של הקריאה יצאתי עם תמונה ברורה של תפיסת עולמו של הרב סדן בנוגע לסוגיות העיקריות העומדות על סדר יומה של הציונות הדתית. לכן שמחתי לראות שמישהו הטריח את עצמו, ישב וכתב מאמר תגובה למאמרו של הרב סדן, ומייד התחלתי לקרוא את המאמר. מה רבה היתה אכזבתי, כאשר במהרה גילית שאין במאמר התגובה דבר על הדרך, מילה על העיקרון, או חצי משפט על תוכן הדברים.
כל מאמרו של עו"ד שמעון נסב סביב שלוש טענות. טענה ראשונה: הרב סדן איננו רשאי להביע את דעתו בסוגיות העומדות על הפרק ביחסי צבא-מדינה-דתיים-חיילים וכו' וזאת משום שהוא "לוקח שוחד". פשעו של הרב סדן על פי טענה זו נובע מהעובדה שהמכינה בראשה הוא עומד מתוקצבת על ידי משרד הביטחון. טענה שניה: מאמרו של הרב סדן חסר קוהרנטיות, מלא בטענות והיפוכן, ובציטוטים חלקיים של גדולי ישראל לאורך כל הדורות. טענה שנטענת בחריפות רבה אך לא מגובה אפילו לא בדוגמה אחת שתהווה ראיה לטענה. טענה שלישית: מאמרו של הרב סדן הוא ביטוי לתופעה של "חנפות", חיבור מזוייף לעם ישראל המבוסס על חנופה ופוליטיקלי קורקט, ולא על חיבור של אמת.
על טענותיו של עו"ד יהודה שמעון אשיב אחת לאחת, אולם ראשית כל כמה מילים על סגנון ודרך ארץ. הורונו רבותינו, "דברי חכמים בנחת נשמעים". כל מי שיקרא את דבריו של עו"ד יהודה שמעון ישים בודאי לב לכך שהם נכתבו מתוך כאב גדול, אולם נדמה שגודל הכאב גרם לכך שבמקום דברי טעם וטענות של ממש קיבלנו אוסף של השמצות וביטויי לעג שאינם לכבודו של הכותב, קודם כל. סגנון משתלח שכזה איננו מאפשר החלפת דעות אמיתית והתוצאה היחידה שלו היא שנאה ומחלוקת. חבל.
ועתה נפנה לטענתו הראשונה של עו"ד יהודה שמעון, לפיה כאמור הרב סדן "משוחד" ועל כן איננו רשאי להתבטא בכל מה שנוגע ליחסי מדינה-צבא-עם-דתיים וכדומה. ראשית, טענת ה"שוחד" היא מפלט קל מידי ונוח מידי, כאשר מתקשים להתמודד עם הטענות. מה קל יותר מאשר להעלות מה שמכונה בשפת המשפטנים "טענה מקדמית", ובכך להימלט מהצורך לחשוב, לנסח, ולהגיב לטענות עצמן. מעבר לכך, נדמה שנשכחה מעו"ד שמעון העובדה הפשוטה, לפיה כל הישיבות בציבור הדתי ובציבור החרדי, להוציא הזרם הזניח של "נטורי קרתא", מקבלות מימון מקופת המדינה, או על כל פנים מעוניינות בקבלת מימון שכזה. ללא מימון מקופת המדינה היה עולם התורה החרדי והציוני גם יחד קורס מזמן. האם הדגם הראוי בעינינו הוא "נטרי קרתא"? האם זו השאיפה?
טענתו השניה של עו"ד יהודה שמעון, עסקה כזכור בחוסר קוהרנטיות של טיעוניו של הרב סדן, ובכך שדברי גדולי רבותינו אותם ציטט היו חלקיים ועל כן משמעותם האמיתית סולפה. הצד החיובי בטענה זו הוא, שבניגוד לטענה הקודמת היא עוסקת בגופם של דברי הרב סדן, אולם למרבה הצער עו"ד שמעון לא טרח להביא אפילו ראיה אחת לאחד משני חלקיה של הטענה הזו. אפילו בדל של ציטוט, חלק של מובאה, אשר יסביר לי, הקורא הפשוט, מדוע הוא מאשים את הרב סדן בהאשמות חמורות שכאלו. מכיוון שכך, לא נותר לי אלא להעיד, כי לאחר שקראתי את מאמרו של הרב סדן, אשר לחלקים גדולים מדבריו לא הסכמתי, לא ראיתי בו דבר מהטענות אותן הטיח בו עו"ד שמעון.
באשר לטענה השלישית, לפיה דברי הרב סדן מבטאים חיבור מזוייף לעם ישראל, חיבור שמבוסס על חנופה ופוליטיקלי קורקט, אני מודה שלא הצלחתי לגמרי להבין לאן מכוון הכותב הנכבד. האם כל דעה השונה מדעתו ראויה לכינויי גנאי רק כי היא כזו? נדמה שהכותב בחר להתמודד עם טענותיו של הרב סדן בדרכים עוקפות, תוך שהוא נמנע מהתמודדות ישירה עם הפערים האידיאולוגיים. במקום להסביר בכמה מילים פשוטות מה טוען הרב סדן ומדוע תפיסה זו שגויה, בחר הכותב הנכבד להאשים את הרב סדן בהאשמות חריפות, השאמות שאני לא ראיתי להן בסיס בדבריו של הרב.