סרבנות בלתי נסבלת
סרבנות בלתי נסבלת

השופט אליקים רובינשטיין הצטרף לפסק הדין של נשיאת בית המשפט העליון דורית בייניש שפסל את חוק טל. אבל יש ביניהם ויכוח.



בייניש טוענת שהפגמים בחוק גנטיים, כלומר לא היה לו סיכוי להצליח. רובינשטיין, שיוצא מנקודת מבט תורנית יהודית של דאגה לכלל ישראל, טוען שהחוק יכול היה להצליח. לדבריו, הגורם העיקרי לכישלונו היא סרבנות הציבור החרדי, "כי בו הראשית והאחרית".

כתב אישום חריף ביותר כותב רובינשטיין נגד החברה החרדית "אשר נקטה עמדה שהיא לדעתי כמעט בלתי נתפסת מבחינה תורנית-מוסרית-אזרחית... ובחרה שלא לעשות שימוש רחב יותר.. במסלולי השירות הייחודיים".

כותב רובינשטיין: "בשונה מן החברה היהודית החרדית בארצות אחרות שהבינה כי רק יחידי סגולה יכולים לחיות באוהלה של תורה בלבד כל ימיהם, בישראל נבנה מערך סוציולוגי שלם וקשה שגם מנהיגיו יודעים בסתר ליבם כי אינו טוב ואינו ראוי, שבשל השירות הצבאי יושבים בישיבות אלפי אנשים שלא זה מקומם... אנשים אלה, אילו שרתו בצה"ל, ואילו עבדו ככל האדם וגם קבעו עיתים לתורה... היו מועילים הן למדינה, הן לקהילתם והן לעצמם".

והוא גם מספר חוויות אישיות: "בבית הכנסת בו אני מתפלל יום יום, באים בוקר וערב מקבצי נדבות לא מעטים, כמעט כולם מן ה

זו מדינה יהודית ואין סיבה שמדינה יהודית לא תממן לימודי תורה. אבל האמת היא שהשאלה היא בכלל לא מה תקבע הכנסת בשאלה מי חייב להתגייס, אלא איך היא תאכוף את זה

ציבור החרדי, רבים מהם אנשים חסונים ובריאים, שיכלו לעבוד למחייתם ולפרנס את ביתם בכבוד, אך הם כלואים בסיטואציה בלתי אפשרית".

קשה להאמין שדברי המוסר של רובינשטיין ישכנעו את מנהיגי החרדים שעליהם לקחת חלק בגורלו של עם ישראל. זאת, כמו שהאזהרות של כל בכירי הכלכלה, שאם הגברים החרדים לא ישתלבו בעבודה, המשק יתמוטט, אינן משכנעות אותם. דומה שהדאגה לכלל ישראל אינה בראש סדר העדיפויות של הממסד החרדי אלא הצורך להתבדל. לכן, אין מנוס מפתרון של כפיה. פתרון כזה צריך לכלול מכסה נדיבה של בחורי ישיבות עילויים ומתמידים שהמדינה תוסיף לממן.

זו מדינה יהודית ואין סיבה שמדינה יהודית לא תממן לימודי תורה. אבל האמת היא שהשאלה היא בכלל לא מה תקבע הכנסת בשאלה מי חייב להתגייס, אלא איך היא תאכוף את זה. כי מחזור תלמידי הישיבות החרדים בני ה-18 עומד על 8000-9000 איש. ומי שחושב שאפשר לעצור 8000 איש על השתמטות חי בסרט.

אנחנו לא נשלח "ממצדיקים" לישיבות ולא נקים מחנות מעצר לאלפי אברכים. לכן, הכפייה חייבת להיות עקיפה. מה אפשר לעשות? אפשר לקבוע שישיבות שבהן ילמדו משתמטים לא יקבלו אגורה. נראה אותן מסתדרות.

אפשר לקבוע שהמדינה לא תעניק שירותים למשתמטים, למשל רישיון נהיגה או הוצאת דרכון או רישום רכוש בטאבו. אפשר לקבוע שהמדינה לא תעניק שוב הטבה או הנחה במיסים ואגרות למשתמטים. זה חייב לקרות, כי כולנו כבר יודעים שבכך תלוי גורל המדינה והמפעל הציוני. הממסד החרדי איבד עניין בגורל של כלל ישראל. אנחנו עדין לא.