דיפלומטיה בשירות הרומנטיקה

רועי וולף , כ"ו באדר תשע"ב

רועי וולף
רועי וולף
צילום: עצמי

כמה שבועות בבירת ארה"ב מספיקים כדי לגלות שדיבורי מלחמה ושלום הם רק הרקע, הסצינה החברתית היא הדבר האמיתי.

אולי אין בכך הפתעה, הרי גם בירושלים, מאחורי מעטה הקדושה, או שיירות האח"מים רוחשת ביצת הסרוגים. אלא שבאמריקה כמו באמריקה, הכל בגדול, וכך לא מדובר בביצה אלא יותר באגם. אלפי צעירים אמריקנים, ובהם מאות יהודים מגיעים כל שנה מכל רחבי ארצות הברית אל הקפיטול כדי להתנסות בקריירה בממשל, במשרדי עורכי הדין או בחברות הייעוץ והלובינג.

כיוון שוושינגטון אינה בירת תרבות, או השכלה, סצינת הסרוגים המקומית מצטיינת במה שעוזרים פוליטיים אמורים להצטיין בו – נטוורקינג. כך, אם אתה רוצה למצוא את מקומך באגם המקומי הזה, אתה נדרש למעקב צמוד אחר לוח האירועים ולנווט בין כנסים של ארגונים שונים, כשגולת הכותרת היא כמובן – ארוחות השבת. עבור רוב הצעירים, ארוחה משפחתית מצריכה טיסה של מספר שעות לקצה אחר של המדינה ולכן התפתחה הגרסה הוושינגטונית לארוחות "הסרוגים".

כמי שלא הבין איך ניתן להזמין יותר מ-15 אנשים לארוחת שבת, היה מפתיע לראות 300 (!) איש בארוחת השבת אליה הגעתי בבית הכנסת עדת ישראל וגם כאן, כשם שמדובר בעניין חברתי, יש לו חשיבות מקצועית: בכניסתך אתה מקבל מדבקה עם שמך לשים על הבגד, וכיוון שמטעמי דת ישנה בעיה להחליף טלפונים, כרטיסי הביקור מתחלפים בקצב מסחרר.

אף אחד עוד לא שאל אותי איפה הייתי בצבא כי השאלה הראשונה כאן היא: "אז איפה אתה עובד בעיר?" (המחשבה שנולדת בעיר או שאתה כאן בשביל משהו שהוא לא עבודה או לימודים היא כמעט בלתי נתפסת), השאלה השניה: "ואיפה למדת?" מאפשרת את התשובה המתבקשת: באחת האוניברסיטאות הטובות בישראל, בר-אילן (רוב האמריקנים לא יודעים שיש רק 5 אוניברסיטאות בארץ). גם נושאי השיחה, אפעס, לא מפתיעים: כישראלי, קודם כל יחלקו איתך את חוויית "תגלית", אבל כמה אפשר לדבר על מצדה, הרי הפעם האחרונה שביקרתי שם היתה הרבה לפניהם.

בשלב הזה תעבור השיחה אל הסוגיות הפוליטיות הבוערות, כלומר הפרמרייז במפלגה הרפובליקנית וסיכויי אובמה להבחר שוב. לא מדובר בבירת התרבות של אמריקה, כבר אמרנו. כשימצו את הנושא הזה, הדיבורים יגלשו הדיבורים במהירות לענייני מזג-האויר – נושא שיחה אהוב בוושינגטון, שתמיד נשלף בשעת צרה.

עבור הישראלי מדובר בסכנה – מה תגיד לבחורה שלמדה בסירקיוז ומספרת לך איך נאלצה לפנות מטר של שלג שהצטבר לה שם בדירה, או לבחור שגדל בניו-אורלינס ומספר לך על נזקי ההוריקן? תספר בחיוך נבוך על ארבעה פתיתי השלג שירדו בירושלים? וכך אם אתה רוצה להמשיך את השיחה תיאלץ לשלוף את נשק יום הדין.

לא, לא מדובר בגרעין האיראני (מי באמת יכול לדבר על צנטרפוגות?) אלא ב"סכסוך", או בשמו המלא "הסכסוך הישראלי פלסטיני". העניין אולי ירד קצת מסדר היום הבינלאומי, אבל כאן תוכל לנהל דיון ארוך מתובל בחוויות אישיות, שיחל כמובן בצמד המילים Its complicated.

והנה אתה לא רק מגיע ממקום אקזוטי ויכול לספר חוויות מהצבא, אתה גם מבין מורכבויות.