גם ישראל אשמה בפשע

יוסף דוריאל , א' בניסן תשע"ב

יוסף דוריאל
יוסף דוריאל
ערוץ 7

נוסחת ז'בוטינסקי למיגור האנטישמיות הייתה פשוטה: להוכיח לעולם שהסתה נגד יהודים – זה עסק לא משתלם. את זה לא יכלו לעשות יהודים המפוזרים כמיעוטים חסרי כוח בעולם, אך זה מה שצריך לדרוש ממדינה יהודית ריבונית.

כי ריבונות איננה רק פריווילגיה לזכות בכיבודים ממלכתיים אלא – גם חובה להגן עליה מפגיעות במעמדה מבחוץ ומבפנים. אי מילוי חובה זו מזמין פגיעות חמורות בביטחון הלאומי עצמו, ורק לאחרונה ראינו כיצד סלחנות לפגיעה בדגל ישראל במצרים הובילה תוך זמן קצר לסכנת חיים של צוות מאבטחי שגרירות ישראל בקהיר.

כהוכחה שאינני כותב דברים אלה כ"חכם בלילה" – המסיק לקחים רק אחרי שקורה אסון – אוכל להזכיר את מה שכתבתי בעיתון חודשיים לפני התקפת ה-"9/11" של הרוצחים-מתאבדים על מרכזי הכוח באמריקה: התמקדות תקציבי הביטחון של ארה"ב על הגנה מטילים בין-יבשתיים (מ"אימפריית הרשע" שהפסיקה להתקיים) גילתה עיוורון לקו הייצור בו מכינים לה את ההתקפות הקטלניות הבאות. וקו ייצור זה, לנשק המסוכן שנועד נגדם, כמו נגדנו, היה - בהסתה שהפיצו מטיפים אסלאמיים, לדור שלם של צעירים מיוחמים, בהבטחה שיזכו ל-72 בתולות בגן העדן תמורת רצח נוצרים ויהודים.

אם אפשר היה לסלוח לאמריקאים על האדישות לסכנה, שנבעה מריחוק מקורותיה, אי-אפשר היה לסלוח לקברניטי ישראל שהייצור הקטלני התנהל ממש "מתחת לאפם", ואף זכה לעזרתם במתן אפשרויות שידור למסע ההסתה הגלוי של פעילי הסוס הטרויאני שהוכנס לישראל תחת התואר המכובד של "פרטנר לשלום". שליחי הסוס הטרויאני גם לא חששו להוכיח את התעצמותם – בהתקפות חוזרות ומחמירות של רוצחים-מתאבדים על אזרחי ישראל.

בכלים של כעין-מדינה שניתנו להם, הם הצליחו להחדיר בתפוצה עולמית ועד למוסדות האו"ם את ארס השנאה לישראל וליהודים, שנקלט יפה בחוגים רחבים, ויצר אווירה של חנק ודה-לגיטימציה סביב מדינת היהודים, כשכל עלילת דם מאומצת מיד ללא ביקורת. כך מגייסים גם בקלות, באווירה של סולידריות מוסלמית, מופרעים מוסלמים מכל העולם, כולל מבין ערביי ישראל, המוכנים להפוך לשאהידים שיזכו במצוות רצח יהודים בכל הזדמנות, גם במחיר חייהם. ולאלה מתחבר גם הגייס החמישי היהודי - נושא הגנים של התרפסות כפייתית לאויב. באין תגובה התקפית מול תופעה זו – היא הולכת ושוחקת את מעמד ישראל בעולם. המלחמה בה, בכלים של מדינה דמוקרטית, אפשרית רק על ידי חקיקה שתסיר ממסע ההסתה את הכיסוי של "זכות חופש הדיבור" ותאפשר הבאת המסיתים לדין, כפי שהובאו המסיתים הנאציים במשפטי נירנברג בשנת 1945, שראשיהם הוצאו להורג בתליה.

מאז תחילת שנות האלפיים, ניסיתי עם ידידי דוד (תא"ל מיל') הגואל וחברים נוספים מוותיקי מלחמת העצמאות לשכנע חברי כנסת, כולל היו"ר וראש הממשלה הנוכחי, לפעול למען חקיקת הגנה לישראל, שתיצור מצב חוקי המתאים למדינה במלחמה, כשבראש חוקים אלה – חוק למניעת הסתה נגד העם היהודי ומדינתו. הטיוטה לחוק זה מובאת להלן: -

הצעה לחקיקה שתילחם בהסתה נגד העם היהודי

החוק הישראלי לאיסור הסתה יחול על כל מי שמפיץ דברי הסתה או מממן הסתה נגד העם היהודי ו/או מדינתו – בכל מקום בעולם.

כדברי הסתה ייחשבו: עידוד לפגיעה פיזית ביהודים; עידוד לחרם על יהודים, מוסדות תרבות, מדע ועסקים של יהודים; שלילת זכות היהודים על ארץ-ישראל; השוואת יהודים לחיות בזויות; עלילות דם על יהודים; וכן - הפצת שקרים שפוגעים בכבוד העם היהודי, כולל הכחשת השואה והכחשת תוקף החלטת חבר הלאומים על הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל.

כל הסכם להסגרת פושעים בין ישראל למדינות אחרות יכלול סעיף הקובע חובת הסגרה לישראל של מואשמים לפי חוק זה.

כוחות הביטחון של ישראל יוסמכו לפעול נגד פושעים כנ"ל שימצאו מקלט בארצות שיסרבו להסגירם לפי חוק זה.

דברי הסבר

רצח והשמדה של יהודים, החל מפרעות ימי הביניים ועד לשואה של המאה העשרים, התאפשרו רק לאחר מסע של הסתה ארסית נגד היהודים כבני אדם וכעם.

חיסול השלטון הנאצי בגרמניה והשלטון הבולשביקי ברוסיה לא חיסל את ההסתה, הממשיכה ומניבה רציחות של יהודים ואף איום על קיומה של מדינת היהודים. הבושה להזדהות עם שנאת היהודים שהפיצו הנאצים המובסים הביאה את מחרחרי השנאה להסתתר תחת המסווה של "התנגדות לציונות", שהיא – התנגדות לקיום המדינה היהודית, ושלא במוצהר – חיסול היהודים שקיומם תלוי בקיום מדינתם. אלפי היהודים שנרצחו לאחר השואה, ובמיוחד – קורבנות הטרור הערבי – לא היו נרצחים אלמלא ההסתה החובקת עולם, המעודדת פשע זה.

לפני קום המדינה לא הייתה ליהודים אפשרות להלחם בהסתה, ולכן, למדו להשלים עימה, גם כשהתגלתה ככתובת על הקיר לפני השואה. כיום, כשמדינת ישראל העצמאית לא נלחמת בהסתה, היא מפקירה את הביטחון הלאומי לסכנות התוקפנות שהסתה זו מביאה ועוד תביא, כל עוד היא מתנהלת ללא עונש. יוזף גבלס – שר ההסתה של היטלר – ידע איזה עונש מצפה לו על מעשיו והתאבד מייד עם מפלת גרמניה הנאצית. ממשיכי דרכו של היום לא חוששים משום עונש, ולהיפך – הסתה "אנטי-ציונית" היא עבורם כרטיס כניסה לחוגים המתגמלים אותם יפה.

מצב זה חייב להיפסק. והוא ייפסק כשהמסיתים יבינו שמדינת העם היהודי לא תרשה להחיות מחדש את האווירה הבינלאומית שאיפשרה את השואה. כיום, ישנו כבר לעניין זה פסק דין תקדימי של בית הדין הבינלאומי לענישת האשמים ברציחות ההמוניות ברואנדה, שקבע במפורש: המסיתים לרצח אשמים באותה מידה כמו הרוצחים עצמם. בהתאם לכך, יוצג החוק החדש בעולם – כמחייב ענישה במידה שווה לזו שחלה על ממשיכי דרכם של הנאצים שהודברו במלחמת העולם השנייה.

התוצאה המיידית של פרסום החוק המוצע תהייה – בהפסקת זרם המסיתים המקצועיים המגיעים מהעולם לעשות מהומות בישראל (תחת התואר המכובד של "פעילי שלום" או – "מגיני זכויות האדם"), כשידעו שבביקורת הגבולות מחכה להם רשימה של דרושים לחקירה. ואם החקירה תוכיח את מעורבותם בהסתה בארץ מוצאם – יועמדו למשפט וישאו בעונש לפי חוק זה.

מוגש כהצעה לחוק הראשון ביוזמת חקיקת הגנה לישראל של פורום ותיקי מלחמת העצמאות.

והערה לסיכום: אם יש יהודי שיכול להתנגד לחוק כזה – מוטב שיחפש את עתידו בגטו מתאים בגולה, במקום במדינת ישראל העצמאית.