מגרון – תמונת מצב

בועז העצני , ד' בניסן תשע"ב

אי אפשר להתיחס למצב שנוצר במגרון מבלי להזכיר ששאלת הבעלות על הקרקעות של מגרון מעולם לא התבררה.

השמאל בחר לפנות לבג"ץ כי רק שם ניתן להגיע לתוצאה המקווה של הרס הישוב מבלי להביא ראיות והוכחות בעלות על הקרקע. הממשלות שהשיבו לעתירות לא התעקשו לדרוש הוכחות ולהביא את הדיון לבית משפט מתאים, ובכך הן לא הותירו בכלל ברירה לבג"ץ כיצד להחליט.

בכלל, לפני שכועסים על בג"ץ חשוב לדעת שלממשלות נוח מאד לתת לשופטים לעשות עבורן את העבודה השחורה ולהתחבא מאחורי ההכרעות שהן גרמו להן בעקיפין באמצעות תשובות גרועות או הימנעות מתשובות טובות שקיימות בידיהן.

עותרי השמאל, והערבים שהם ליקטו מהכפרים בסביבה, אלו שטענו שהם בעלי הקרקע, הסתחררו מהצלחתם בבג"ץ ופנו לבית משפט אמיתי ל"מימוש רווחים", כלומר לדרישת פיצוי על השימוש ב"אדמותיהם", ואז, כשמדובר היה בכסף, שינתה הפרקליטות את אופי תשובתה ולפתע דרשה מהעותרים הוכחות לבעלותם על הקרקע.

העותרים ברחו מבית המשפט כל עוד רוחם בם ונאלצו לשלם פיצויים על תביעת הסרק. כלומר, אין איש בעולם המסוגל אפילו לנסות להוכיח שהקרקע שייכת לו. על הרקע הזה, המשך תהליך עקירת מגרון אינו חוק ומשפט אלא פוליטיקה מתובלת במנות גדושות של רשע.

הפשרה שגובשה היתה ויתור גדול על הצדק. בהיעדר בעלים לא היתה כל סיבה להמשיך בתהליך ההרס. בחוגי ההתיישבו
את מגרון הנוכחית, נקודה אסטרטגית חיונית, אין להרוס אלא להכניס לשם את צה"ל בתפיסה בטחונית של הקרקע, שנגדה לא יוכל השמאל לעשות דבר בתרוצי "חוק". ממילא אין אף ערבי "בעל הקרקע" שייפגע מכך
ת פרץ ויכוח גדול האם להיות 'צודקים' או 'חכמים', וזאת בהתחשב בעובדה שנתניהו טירפד כל נסיון חקיקה לתיקון השיטה של עקירת ישובים בטענת קרקע פרטית ע"י בג"ץ, מבלי שראיות הבעלות נבחנו ע"י ערכאה כלשהי.

לאחר שהממשלה קיבלה ללא ויכוח את טענת היסוד שמדובר בקרקע פרטית, והתחייבה לעקור את מגרון, וכל שביקשה היה זמן לעשות זאת, מהוה החלטת בג"ץ יריקה בפרצופה של הממשלה, שמקורה הוא ידיעה ברורה שמהממשלה הזו ניתן לצפות לציות מוחלט. ניתן היה להבין את ההחלטה שלא למרוח את ההליך על פני כל כך הרבה שנים, לו היה שוויון ועקביות בהחלטות מול עתירות הפוכות.

בשנת 2007 עתר אריה קינג, פעיל התיישבות יהודית בירושלים, ודרש פינוי שטח ליד הגבעה הצרפתית, השייך לבעלים יהודיים. מדובר בהר שלם שהיה מיועד להקמת שכונה יהודית בשם "שער המזרח" ושנשדד כולו ע"י ערבים. כאן דווקא ישנן הוכחות חד משמעיות לבעלות פרטית על הקרקע, הבעלים חיים וקיימים, והרשויות לא נקפו אצבע למנוע את ההשתלטות רבת השנים.

לאחר החלטת בג"ץ להרוס את הבתים בעמונה, לקח קינג את הנוסח המדוייק של עתירת השמאל ורק שינה את השמות והמקומות ל"שער המזרח", תוך שהוא מציין שמדובר ב"עתירת ראי", סימטרית לחלוטין. כאן בג"ץ לא הציב הגבלת זמן לפינוי, ומבלי להתבלבל, קיבל את עמדת המדינה שביקשה לקבל את שיקול דעתה המוחלט לגבי מועד הטיפול, כשכולם יודעים שלא יבוא לעולם. הפער העצום בין התשובות הקבועות לעתירות שמאל מול עתירות זהות מימין הוא זה המוביל לחוסר אמון מוחלט כלפי בג"ץ ויתר פטפוטי "שלטון החוק".

השמאל הזדעק נוכח הפשרה במגרון, דבר המצביע על כך שלמרות הכל היא היתה טובה ליהודים. המאמרים ב"הארץ" עשו את שלהם והתקשורת ציידה את השופטים בשלל נימוקים מדוע לא לתת לימין הישג. צהלותיה המוקדמות של מועצת יש"ע ומכתבי ההוקרה המתוקשרים לשר בגין, הוכיחו לשמאל שחששותיו אמיתיים. לקח לעתיד – גם כשזכית בפיס – אל תפסיק ליילל.

כעת חייבת הממשלה לשנות את המצב האבסורדי שרק ביו"ש אפשר להרוס ישובים שלמים בתירוצי "קרקע פרטית" מבלי שיימצאו לה בעלים, ומבלי שתהיה ערכאה שבה יוכל הדבר להתברר. בנוסף, את מגרון החדשה שבגבעת היקב הסמוכה יש לבנות ולהגדירה כישוב חדש וחוקי שקם בזכות "שלום עכשיו". והיכן יגורו התושבים בינתיים? יש להקים להם שכונה זמנית בישוב אדם הסמוך, שתמשיך להתקיים גם כשיעברו לבתים שייבנו, וכך תקום עוד שכונה בזכות השמאל הקיצוני והכסף החתרני הזר.

את מגרון הנוכחית, נקודה אסטרטגית חיונית, אין להרוס אלא להכניס לשם את צה"ל בתפיסה בטחונית של הקרקע, שנגדה לא יוכל השמאל לעשות דבר בתרוצי "חוק". ממילא אין אף ערבי "בעל הקרקע" שייפגע מכך. זהו "תג מחיר" נאה נגד החתרנות הזרה המופעלת באמצעות ארגונים קיקיוניים. האם הממשלה תעשה זאת? הצחקתם את ביבי. אם הוא לא היה מעוניין בתוצאה הזו, יכול היה למנוע אותה מראש בקלות.