בקע בתולדות העם היהודי
בקע בתולדות העם היהודי

הדברים הבאים מוקדשים לזכרם של שישה מיליונים קדושים שנשחטו, שנשרפו, שנהרגו ושעלו על המוקד על קדושת ה' בסוגי מיתה שונים ומשונים, לזכרם של מיליוני יהודים בכל הדורות אשר חרפו נפשם על קדושת ה'.

הדברים נכתבו בשנת תשמ"ט, בעקבות דברים שרשמה תלמידת תיכון לאחר ששבה מסיור בגרמניה במסגרת חילופי נוער. בין השאר נכתב בו תאור על כנסיות יפהפיות ועל נוער גרמני חדש. וכול זאת לפני מלחמת המפרץ הראשונה, תוך התגברות מצעדי נוער נאצי בגרמניה.

"נדמה שמטבע לשון זו שראשיתה עם קום מדינתנו, נהפכה למשהו מן המטבע הישראלי, ועל כך יש לזעוק חמס. אם לאחר 45 שנים התעורר מצפונם המפורסם של פרופסורים מלומדים, אלה, שתחת אפם הובלו מיליונים לטבח, בחינת 'לא ידענו' הם מספרים, אם לא די בחדשות טריות על עלייתן של מפלגות, שהס מלהזכיר את שמן, ועדיין מטוסינו ללא דגלים מלאים נוער ומשלחות אלי עמק הבכא, כנראה שעיוות מוחין שולט בנו, שכן העניין איננו בסופו של דבר בקדמה תרבותית המושתתת על תרבות, דמוקרטיה וסובלנות מזה לעומת בורות המושתתת על רצח וזדון מזה.

השאלה היא, כיצד צועדים יד ביד קידמה תרבותית ורצח, סובלנות עם חוליגניות ודמוקרטיה עם זדון. על כן אם מוח נרצחי אושוויץ של 1943 הנמצא בפורמלין הוא פשע, הרי עצם ריבונותן של שתי הגרמניות הוא פשע לעילא ולעילא. ומכאן שאין לדבר על גודל חוויה עצום במפגש עם נוער, שכן מנוער דומה צמחו אותם פרופסורים מלומדים ומצעדי נאצים מתגברים בעצמם ימים אלה. אין ולא יכולה להיות כנסיה יפהפייה, משום ששעטנז נחלי דם ויופי יכול להיות רק בכלניות ולא בכנסיות.

אם הביקור בביתו של רש"י מסמל את הקשר היהודי, בודאי מתהפך הוא בקברו, שכן לא ניתן לחשוב על 'הבנה' להמצאם של יהו

אניני הטעם הללו לא נחו ולא שקטו עד אשר ניגנו את יצירות המלחין האנטישמי. לא עמדו לנגד עיניהם, או בעיני רוחם רגעי האימה בהם נקרעו ילדים מזרועות אמותיהם, וברקע בוקעים צלילי הרוגע של וגנר

דים על אדמת גרמניה עד עצם ימים אלה ועד בכלל. האם כדי להכיר את רש"י צריך לנסוע לגרמניה? או כדי להתגעגע לארצנו צריך להמריא לאדמת נכר רווית דם? על חטאים אלה אפילו נוף מרהיב, כתאורה של התלמידה, איננו יכול לכפר.

אלא שהרהורים חוזרים ועולים מדי פעם שמא העם הגרמני השתנה. או שאולי נסיעה של משלחות נוער לפולין אכן מפיחה רוח ציונית בבני הנוער. אכן, רק הרהורים, רק הזיות. אין צורך לציין שלמעלה מעשרה אחוזים מחברי מועצות ועיריות בגרמניה החדשה נאצים הם. שעליה של מאות אחוזים במקרי האנטישמיות ברחבי ארה"ב.

עוד הוספתי בתשובתי לתלמידה: שואה, היא איננה ארוע או מאורע או משהו דומה בעגה ההיסטוריונית החדשותית. זהו בקע בתולדות העם היהודי. זהו מפץ שעקבותיו היו חייבים להביא לשינוי יסודי בתפיסת עולמם של יהודים רבים, במחשבתם ובמעשיהם. ולא היא."

תוך איסוף כמה מאמרים לכריכה, סתיו התשס"א, ולאחר 62 שנים, שופט זוטר במדינת היהודים מאשר לתזמורת הפילהרמונית של ראשון-לציון לנגן את יצירותיו של וגנר.

הוספתי לעצמי כמה מילים: אניני הטעם הללו לא נחו ולא שקטו עד אשר ניגנו את יצירות המלחין האנטישמי. לא עמדו לנגד עיניהם, או בעיני רוחם רגעי האימה בהם נקרעו ילדים מזרועות אמותיהם, וברקע בוקעים צלילי הרוגע של וגנר. לא הפריעו את מנוחת אזניהם קולות ההרג במטבחיים הגדולים בתבל ומעל ראשם וגנר מתנגן כאילו בא מפלנטה אחרת.

חולפות עשר שנים, המונופול על ההתייחסות לשואה מסרב להתרסק אחת ולתמיד. איך קורה שכל אלה המנסים להפוך את הבקע הזה ל'אוניברסלי', הם המזדהים בצורה הקיצונית ביותר במטרות הערבים? מה הם מנסים לשכתב בדיוק? או אולי הם סתם בתוך תודעתם מעתיקים את עבודת הדוקטורט של אבו-מאזן? איך זה קורה שכל אלה הם המתנגדים שישראל תתקוף באיראן? התשובה היא אחת ופשוטה: הם אויבי ישראל בתחפושת של אוהבי אדם ושלום. וברוך השם, ההיסטוריה מלאה באלה.

מוטב להקשיב לדבריו של נשיא איראן, מותר לקחת אותו ברצינות, בעצם זו חובה מוסרית. מי שכבד עליו המשא ההיסטורי של העם היהודי, מי שהשואה נחשבת בעיניו כתקרית גבול מקומית, מוטב שיבדוק היטב מדוע נכתבו הדברים הבאים 9 שנים לפני השואה האיומה:

'הנה בא הפליט ופניו מפוכים ובם עין אחת איומה/ ובם פה מופלש, כמו בתק מחרב/ וזה מספר: טבח, דלקה, רק אני, אניות גלמודה/ ואתה, יהודי? עוד אחד יהודי בתבל? ואני לא ידעתי כי יש עוד יהודי אחד/ אני פה ... והם שם: הרוגי ושרופי ונתחי.' [אורי צבי גרינברג, 'באי במחתרת'].

טוב עושה ראש הממשלה המניח בפני העולם הנאור המנסה להתחמק מזכות קיומה של המדינה היחידה המאוימת בהשמדה, את מה שמנסים להשכיח: השואה כוונה אל העם היהודי באשר הוא יהודי בכל דור ובכל מקום. אחרי הסתרת הפנים, באה ההארה הגדולה בדמותה של מדינת ישראל. נשמור עליה מכל משמר.