ודיוקו עלי אהבה
ודיוקו עלי אהבה

לפני שבועיים פרסמתי במסגרת זו מאמר בו צוטטו שני ענקי עולם (הגאונים רבי צדקה חוצין ורבי מצליח מאזוז זצ"ל) שהתנבאו בסגנון אחד על כך שהשואה האיומה לא נמנעה למרות ריבוי התפלות, מכיון שלא הקפידו לדקדק בתפלה, והדבר היווה מחסום בקבלת התפלות. כצפוי, התקבלו במערכת תגובות רבות.

המצטדקים ברובם שלפו את דברי המדרש הידועים (שיר השירים רבה פ"ב ד"ה הביאני): "אמר הקב"ה ודגלו עלי אהבה, אמר ר' אחא עם הארץ שקורא לאהבה איבה כגון, ואהבת ואייבת, אמר הקב"ה ודילוגו עלי אהבה, אמר ר' יששכר תינוק שקורא למשה משה, לאהרן הרן, לעפרן פרן, אמר הקב"ה ולגלוגו עלי אהבה". אחרים התקשו להבין, הרי "רחמנא לבא בעי", ומה זה משנה אם נאמר כך או כך...

על כל פנים, גם אם תפלות יכולות להתקבל כשהשפה משובשת, כאן דברו הרבנים על גזירה נוראה שכדי לעצור אותה היו זקוקים לתפלות ברמה גבוהה יותר, שלא רק כוונת הלב יש בהן, אלא גם עריכת השפתיים

אמנם איני ראוי להצדיק את הצדיקים, עפר אני תחת כפות רגליהם, אך "קריינא דאגרתא איהו ליהוי פרונקא".

ובכן, על אף שממבט שטחי נראה שהמדרש מחפה על מעוותי הלשון, אולם המעיין במדרש במקורו (כפי שהובא לעיל), יראה כי המדרש מדייק ומכוון דבריו דוקא לעם הארץ ותינוק, שאנוסים הם על פי הדיבור, ובורותם מונעת מהם לתקן מבטאם. כלפיהם, הגיוני שיתייחס ה' בסלחנות, אך מי שיכול ויודע ובכוונה מעוות, ודאי שלא עליו דיבר המדרש.

וכך פירשו בכוונת המדרש הרב לחם הבכורים (ריש שער הכנויים דף ט"ז ע"ב), הגרב"ץ כהן זצ"ל בספרו "שפתי כהן" עמ' נ"א אות י"ג), ובשו"ת דברי חכמים הלוי (חאה"ע  סי'  ט"ו), ובשו"ת "שמע שלמה" (ח"ב חאו"ח סי' ז') ועוד ועוד (הובאו כולם בירחון אור תורה מרחשון תשע"א סי' ט"ז. ע"ש). וע"ע בספר ויען שמואל (ח"ה עמ' קכ"ד).

למה הדבר דומה? לאב ששלח את בנו למכולת עם רשימת מוצרים, והבן מחמת שלא ידע לקרוא היטב שגה וקנה מוצרים אחרים ממה שהאב רשם. מובן שאהבת האב תכסה על שגיאותיו. אך אם אותו בן יודע לקרוא וביודעין זלזל במה שכתב אביו, וקנה בכוונה מוצרים אחרים, ודאי שהיחס אליו יהיה שלילי.

על כל פנים, גם אם תפלות יכולות להתקבל כשהשפה משובשת, כאן דברו הרבנים על גזירה נוראה שכדי לעצור אותה היו זקוקים לתפלות ברמה גבוהה יותר, שלא רק כוונת הלב יש בהן, אלא גם עריכת השפתיים.

ובאשר להיגיון בצורך להקפיד על ביטוי המלים - ה' העניק כח רב למלים ולאותיות, וכדי שהם יפעלו כמו שצריך, יש להקפיד להשתמש בהן בדיוק המרבי. 

להבדיל, לא תשמעו קריין שאינו מדייק במבטאו! למה? כי הוא אינו יכול לזלזל בשומעים!

ואנו יכולים לזלזל בשומע תפלה?!...

אמור מעתה: ודיוקו עלי אהבה!